"הבמה בשבילי היא טיפול אנטי-אייג'ינג"

איך נשמע לכם מופע משותף לננסי ברנדס ואורי גלר? על טבעי? יש בזה משהו, מה שבטוח זה שיהיה מצחיק. התארים של ברנדס אינסופיים: מנצח, מלחין, מוזיקאי, קומיקאי, מעבד ומפיק מוזיקלי. גלר הוא גלר, האיש שבשנות ה-70 הימם אותנו כשהיה מכופף כפיות ועוצר שעונים, ובשנים האחרונות כבר מאתר בעזרת כוחותיו נפט ומתכות יקרות. על פי עדותו, הוא הפך ל"מרגל על טבעי" עבור ה-CIA, גויס על ידי המוסד, ועבד כסוכן חשאי במקסיקו.

ב-29 ביוני יעלה מופע משותף של השניים, שלא במקרה זכה לשם "מצב כפית". מופע ההשקה יתחיל בים המלח, במסגרת סוף שבוע לגמלאים בלבד שיכלול שלל פעילויות, ויימשך עד ה-2 ביולי ביוזמת חברת התיירות "השטיח המעופף". "אני עושה לאורי גלר במופע סוג של חיים שכאלה", אומר ברנדס בראיון מיוחד למוטק'ה. "אורי יעשה את הדברים המטורפים שלו, ואני סוג של עמוס אטינגר עם הספר של 'חיים שכאלה'. אני מספר למשל שפעם ראשונה שמצא גז, היתה אחרי שאבא שלו אכל צ'ולנט".

מאיפה הגיע השילוב עם אורי גלר?

"זה היה רעיון של 'השטיח המעופף', שחשבו שהקהל יאהב את השילוב. אני באופן אישי כל הזמן מחפש שילובים מעניינים, פורמטים לא מקובלים. אומרים לי שאני מקדים את זמני. הזמרת אפרת רותם ואני עשינו פופ אופרה הרבה לפני אמה שפלן. זה היה קלאסיק-קומדי. אחר כך עשיתי מופע מטורף בשם 'שחור על גבי לבן' עם שימי תבורי, שגם זה לא מקובל. כשלוקחים אדם כמו שימי ו'מפרקים אותו על הבמה', שמים אותו על הגריל, הקהל לא מאמין. שאלו אותי עד מתי אתה ושימי תופיעו ביחד? אמרתי להם 'עד שהוא יבין'. הפורמט הכי מטורף שהמצאתי היה מיזם בשם 'סופרנוס': ערב סטנד-אפ עם תזמורת סימפונית, זמרי אופרה, רקדנית בטן וזמר שחור מדימונה. 48 איש על הבמה".

"חשבתי שיש לי זיהום בדם, לא ידעתי כמה זה היה חמור"

 "חוזר הביתה מההופעה כל הזמן צעיר יותר". ברנדס, צילום: יח"צ

את המופע המדובר הזה נאלץ ברנדס לעזוב באמצע בגלל מחלה קשה. הוא נדבק בחיידק אלים שפגע בגופו, והיה בסכנת חיים ממשית במשך חצי שנה, כשחלק מהזמן הוא מורדם ומונשם. "שם כתבתי את המופע החדש 'ננסי ברנדס חי'. הייתי מאד קרוב לאבינו מלכינו", הוא צוחק. "היתה קריסה של כל המערכות. לא סיפרו לי מה יש לי, רק כשהשתחררתי אשתי סיפרה לי. אני חשבתי שיש לי זיהום בדם. לא ידעתי כמה חמור הכל היה".

היום, כמעט שנתיים אחרי, ברנדס בריא ובועט, והמיזם "סופרנוס" יחזור בקיץ יחד עם עמותת "עם שמח", לחמש הופעות בפארקים של חמש ערים שונות. כל ההכנסות קודש למען ניצולי השואה.

כמה קשה להצחיק בכל מחיר?

"להצחיק זה כלי משחית. אם אתה לא יודע להשתמש בו במינון הנכון, אתה על המילימטר של להיות כפייתי ופתטי. אחת המתנות הגדולות שקיבלתי זאת הנורה האדומה. אני יכול לשבת עם חברים ולשתוק, עד שממש יש לי מה להגיד. תגיד משהו רק אם אתה משוכנע שזה באמת מצחיק. אל תתעקש ואל תירה. לעלות על הבמה בשבילי זה טיפול אנטי-אייג'ינג - אדרנלין מטורף, קתרזיס שאין דומה לו. אתה עומד מול 700 איש, שמחזירים לך בצחוק. זאת האנרגיה הטיפולית הכי מדהימה בעולם. אני חוזר הביתה כל הזמן צעיר יותר".

קרה לך שפשוט לא היית מסוגל להצחיק?

"כשמתאגרף נכנע ומרגיש מובס, המאמן שלו זורק לזירה מגבת, והמשמעות היא 'אני נכנע'. לא קרה לי שזרקתי את המגבת הלבנה לזירה, אני תמיד ניצחתי וזה לא תמיד קל. לפעמים לא מדובר בקהל שקונה כרטיסים - לפעמים זה ועד עובדים, שיש לו אירוע והזמינו מישהו שיעשה בידור. המתנה היא להפוך אותם לקהל שלך. אבל כן יש מקרים בהם אתה עובד קשה כדי להפוך אנשים לקהל שלך, ויש לי את הכלים לכך. קרה שהקהל לא היה איתי, לא מגיב. אז אני מרגיש שאני מוכרח לצאת לקרב, לעלות על בריקדות. אף פעם לא נכנעתי ואף פעם לא ניצחו אותי. זה או אני או הם".

"היה לי טיפה מוזר שהבת חזרה בתשובה"

 "רומנים נועדו לזה שיעשו מהם צחוק". ברנדס, צילום באדיבותו

ננסי ברנדס נולד ברומניה בשם סילביו ברנדס לפני 71 שנה. בן יחיד. הוא היה קלידן ומנהיג של אחת מלהקות הרוק הגדולות ברומניה, "אדום ושחור", שעד עלייתו לארץ הוציאה שני סינגלים ומיני אלבום. ברנדס עלה לארץ ב-1974 והתחיל לעבוד כמלווה מוזיקלי של ריקי גל, אבי טולדנו, צביקה פיק ואילנית. הוא זה שעיבד את "הפרח בגני" של אביהו מדינה לזוהר ארגוב ז"ל. גולת הכותרת היתה האירוויזיון, שם שימש מעבד מוזיקלי גם ל"הורה" של אבי טולדנו וגם ל"חי" של עפרה חזה. הוא ניצח על תזמורת חיל האוויר, כתב פסקולים לסרטים, שיחק בסדרות טלוויזיה ("שמש"), ובשנות ה-90 התחיל עם הסטנד-אפ.

הוא גרוש מאשתו הראשונה שרה, ולאחרונה נפרד גם מאשתו השנייה והצעירה צ'רסלה. ילדיו מנישואיו השניים קטנים יותר מנכדיו. בתו מנישואיו הראשונים חזרה בתשובה, וכיום היא חסידת ברסלב. "היום יש לנו קשר מדהים. יש לי ממנה שלושה נכדים", הוא מספר. "בהתחלה היה לי טיפה מוזר העניין של החזרה בתשובה, אבל זרמתי. האמת שלפני שהיא חזרה בתשובה היא היתה ממש מרדנית, עם נזם וכרבולת, וכל פעם ששאלו אותה עלי אמרה שאין לה מושג מי זה ננסי ברנדס. היום אנחנו אוהבים ומכבדים אחד את השני".

למה בכלל החלטת לעלות לארץ?

"צודקת, להגיע לארץ מרומניה זה חוסר אחריות. באמת אתה על מוקד של צחוקים. רומנים נועדו לזה שיעשו מהם צחוק. גנבים, רמאים, הכל הולך. למזלי אני אדם עם דימוי עצמי גבוה, ואין לי רגשי נחיתות. אני מתפרנס מזה שאני צוחק על רומנים. ההומור שלי ברובו מבוסס על הומור עצמי. רוב ההופעה שלי מבוססת על חומר שרק אני יכול לספר. כשהייתי בבית חולים כתבתי המון חומר חדש".

"לקח לי 30 שנה להוכיח מה אני מסוגל"

 מייסד הרוק הרומני. ברנדס, צילום: יח"צ

לא מתגעגע לימי הרוקנ'רול?

"היתה לי להקת רוק מהטובות ברומניה, ברמת לד זפלין. אני ממש מייסד הרוק הרומני, אבל הקומוניסטים לא נתנו לנו לצאת לעולם, כי ידעו שלא נחזור לרומניה. רומניה זה לא בדיוק מקום להתפתח בו כלהקת רוק. זה מנוגד לחינוך הקומוניסטי. הגעתי לארץ והרגשתי כמו כדורגלן שתולה את הנעליים. לא נגעתי מאז ברוקנ'רול. הגעתי לבד והתחלתי מאפס. יחסית לאדם שמגיע בגיל 30 לארץ זרה ומתחיל מכלום, הצלחתי לא רע. לא דילגתי על מדרגות. לקח לי 30 שנה להוכיח מה אני מסוגל".

ההומור עבר שינויים ב-30 השנה האחרונות, אתה מצליח להדביק את המרוץ?

"אני קודם כל מוזיקאי, ואני כל הזמן עם היד על הדופק. מחובר ומשנה את הדברים. היום אין סיכוי שיקום 'הגשש החיוור' או שייקה אופיר. ההומור מאד השתנה, הסבלנות נעלמה. אנשים רגילים לזפזפ. אתה בהופעה, רואה בעצם אנשים עם שלט, שכל רגע הם יכולים להעביר ערוץ. צריך להיות מאד מהיר, שורה אחת ופאנץ'. יש לך אפס שניות להצחיק. אין כבר את המושג מערכון".

מה מצחיק אותך?

"אלתורים יכולים להפיל אותי מצחוק. זאת הסיבה שאני מאד אוהב את אדיר מילר. כשאלי יצפאן עושה חיקויים זה לא מצחיק אותי, אבל כשהוא מאלתר ועושה דברים מטורפים זה הכי מצחיק אותי. אני אוהב את שחר חסון, אבי נוסבאום, ישראל קטורזה. קטורזה מדהים, הוא קיבל מתנה שפת גוף. הוא לא צריך לדבר, רק לפתוח עיניים וכולם צוחקים. את צביקה הדר אני גם מאד אוהב. אנחנו חברים טובים. אוהב את האינטליגנציה שלו". 

"מאד חשוב לי שיאהבו אותי"

 [#middleBanner] 

מה הכי עצבן אותך שאמרו עליך?

"שאמרו שיש לי מבטא. זה עוגמת נפש, זה לא יפה. אני בעד המצאות, אבל ללכת כל כך רחוק, זה ממש מעצבן".

אשתך סעדה אותך חודשים רבים ואז נפרדתם. אתה כבר פעיל באתרי הכרויות?

"לא", (צוחק). "אין לי שום בעיה למצוא אם ארצה, אבל בתקופה הזאת לא אני ולא אשתי משתוללים. אנחנו בפרידת ניסיון. אי אפשר לדעת איך זה יגמר. יכול להיות שנחזור, יכול להיות שנתגרש. כל האופציות פתוחות. יש לי תסריטאי מדהים - המלאך ששומר עלי, ואני נותן לו להחליט".

מה החלום?

"החלום שלי שהחיים ימשיכו ככה. אני מאד נהנה מהחיים האלה. קם בבוקר, יוצא לרחוב, וההישג הכי מדהים במדינה זה אהבת הרחוב. מאד חשוב לי שיאהבו אותי, אני מאד אוהב אנשים. אני חושב שעל המצבה שלי יכתבו 'אוהב אדם'. לא תשמעי אותי מתלונן, זאת התכונה הכי מיותרת. אף אחד לא השיג שום דבר דרך תלונות. מי רוצה להיות בחברת אדם שכל הזמן מתלונן? אף פעם לא התלוננתי שרע לי. אני בן 70, אומרים שאמן מת פעמיים - פעם אחת כשמורידים אותו מהבמה, ופעם שנייה מוות טבעי. אני רוצה למות מוות טבעי על הבמה, להיות עד היום האחרון בקשר עם הקהל".

הרוקרים המזדקנים צעירים לנצח

קובי אשרת: "המוזיקה היום תעשייתית, הכל אינסטנט"

הקומיקאיות המבוגרות שורפות את הבמה

"השירים האלה הם התפילות של החילונים"

הצטרפו לקהילת פנאי ותרבות של מוטק'ה