"היציאה מהארון הורידה לי מאה טון מהראש"

אליעזר ירון, 69 מרמת גן, הומוסקסואל, אלמן, אב לשלושה ילדים וסב לשמונה נכדים. כיום פנסיונר, בעבר עסק בנדל"ן. אוהב לבלות עם ילדיו ונכדיו, לבשל, לקרוא ולעשות הליכות.
על תהליך היציאה מהארון: "הייתי בן 55 כשיצאתי מהארון, אבל בגיל 15 כבר התחלתי להיות פעיל מינית עם גברים. הבנתי שאני עושה משהו שהוא אסור, אבל לא ידעתי מה זה הומוסקסואל. בחושים שלי כילד הבנתי שאני צריך להסתיר את זה. בדרך חזרה ממסיבות כיתה הייתי נכנס לגן המלך דוד, שהיה מקום מפגש ברמת גן להומואים. כולם התחילו לצאת עם בנות בגיל הזה, וגם אני. הייתה לי חברה ובגיל 19 התחתנו - היא לא רצתה ללכת לצבא, הציעה לי שנתחתן והתחתנו, בקלות כאילו שהציעה לי ללכת לסרט. כל החיים הלכתי בקווים מקבילים. הקו החברתי המקובל, והקו של הפעילות המינית עם גברים.
"אני מאמין שלו הייתי מחכה חמש שנים אולי לא הייתי מתחתן. מצד שני לא היו נולדים ילדיי ונכדי. אשתי, שנפטרה לפני שבע שנים, הייתה אישה מאד תלותית, עם חרדת נטישה קשה. אני הייתי עמוד התווך של חייה. רציתי לצאת מהארון בגיל 40 ואמרתי לה שאני רוצה קצת פסק זמן. היא לא הסכימה להפסקה. אמרה או שאני הולך או שאני נשאר. החלטתי ללכת. באותה תקופה אחת מבנותיי הייתה בת 15, והתנאי של אשתי היה שאני לוקח את בתי איתי. התחלתי להבין שבעצם היא רוצה שאני אקח את הילדה, כי יש מצב שהיא תשקול התאבדות. ויתרתי ונשארתי עוד 15 שנה. כשבתי כבר התחתנה, החלטתי שדי, אני מוציא הכל. שיתמודדו או שהשמים יפלו".
איך הגיבה המשפחה והסביבה הקרובה ליציאה מהארון? "אשתי קיבלה את זה נורא. עולמה חרב עליה. אמרתי לה שיש שתי אופציות: או שנשאר לגור יחד וכל אחד יחיה את חייו תוך כבוד הדדי, או שמפרידים את החבילה וכל אחד הולך לדרכו. נתתי לה להחליט. לקח לה חמש שנים לא להחליט, ולא תוך כבוד הדדי אלא עם מריבות בלתי פוסקות. החלטתי ללכת, התחלתי לארוז מזוודות, והיא הפילה פצצה נוספת שהיא מאד חולה. זה היה נכון, שנתיים אחר כך היא נפטרה.
"אחרי שסיפרתי לאשתי היה לי ברור שאספר במקביל לילדים, לא רציתי שייוודע להם מהשכנים. לקחתי אותם לבית קפה, סיפרתי, הם חיבקו אותי ואמרו לי 'אתה אבא שלנו, לא איכפת לנו אם אתה גיי או סטרייט'. היום הילדים והנכדים שלי הולכים איתי למצעד הגאווה. הנכדה שלי, בת 16, אמרה לי שזה ממש קול סבא גיי".
"הנכדה שלי, בת 16, אמרה לי שזה ממש קול סבא גיי". אליעזר ירון, צילום: רענן כהן
מי אני אחרי השינוי? "בן אדם שחי את החיים בכיף. הייתי פעמיים בשיט עם חברות שמארגנות קרוז לקבוצות גייז גדולות. לפני היציאה מהארון הייתי אדם כבוי עם דיכאונות, היציאה מהארון הורידה לי מאה טון מהראש".
מה ההבדל בין להיות הומוסקסואל אז והיום? "נעשתה דרך עצומה בקבלה של ההומוסקסואליות עם השנים. פעם זה היה ממש אסון. הייתי כל הזמן מסתכל שלא עוקבים אחרי, שלא רואים אותי. היום זה פתוח ונהדר. אתמול הלכתי לים לחוף ההומואים בהילטון, ובגלל חודש הגאווה הכל מפוצץ באנשים מכל העולם. ריקודים, מוזיקה, אני הייתי הכי מבוגר שם. יצאתי משם ואמרתי לעצמי שהחמצתי.
"בגלל מערכת הנישואים הנוראית שהייתה לי, היה לי רק מין מזדמן עם גברים. לא אפשרתי לעצמי להיכנס למערכת רגשית. גם היום טוב לי עם החופש שלי. לא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד. נוסע וחוזר, עושה מה שאני רוצה. בשבע השנים האחרונות ניסיתי להיות בזוגיות, אבל לא הרגשתי פרפרים בבטן. אני אמנם כבר בן 69 אבל לא מוותר על הרעיון למצוא אהבה".
מה חסר לך כקהילה גאה בגיל השלישי? "לא חסר לי הרבה. יש את מרכז 'קשת הזהב', שם אנחנו נפגשים בני 60 וצפונה. מה שאולי חסר זה מקום בילוי לערב. לרקוד, לשתות, לשמוע מוזיקה, להכיר. כל המועדונים הם לצעירים. 40 זה הסף העליון".
מה הדבר החיובי שיש בלהיות מחוץ לארון בגיל מבוגר? "אין יתרון להיות הומו מבוגר בעיני. בעולם שלנו, מעל גיל 40 אתה פרח זקן. אבל אני פתוח, כבר לא אכפת לי מה יגידו. אומרים לי 'אה, מאז שאשתך נפטרה עברת צד', ואני אומר: 'תתפלאו, אני באותו צד כבר מגיל 15'".
יש לך מסר למי שמתמודד עם אתגר דומה? "לא להישאר בארון כל כך הרבה שנים. המחיר הוא כבד. אז נכון, אולי צריך לפרק משפחה וזה קשה, אבל בסופו של יום, זה הדבר הנכון לעשות. להיות בארון זה עול כבד שמעכב את כל החיים. אני הזנחתי המון דברים כולל קריירה בגלל שהייתי בדיכאון מהחיים שאני חי. הייתי שקוע כל כך חזק בזבל שלא הצלחתי לעשות כלום. עשו סדר עם המשפחה, ספרו להם ולכו עם הראש למעלה. זה מי שאתם. אני תמיד הייתי שלם עם עצמי, לא הייתה לי התלבטות אם אני הומו או סטרייט. ידעתי מי אני, אבל נאלצתי לעשות את זה בסוד בגלל הנישואים".
מוטו לחיים: "החיים קצרים. תיהנו ותחיו אותם נכון ושלם. אל תחיו בשקר".
לפרויקט גאווה 2017 - גילאי 60+ של מוטק'ה
היכרויות במוטק'ה: בימים הקרובים תיפתח אפשרות לחברים ולחברות באתר לחפש בני זוג מאותו מין למטרות רומנטיות.
לפני שנים, כשכולנו ידענו את השם של הדוור שלנו ובאיזו שעה הוא מגיע, לפני האימייל והוואטס-אפ, היו מכתבים....
"השירים של יום הזכרון יותר מדי יפים", מהרהר יובל ניב, "בכל שנה מחדש אני נתקל בפער הזה בין יופי השירים...
אמנם ביום כיפור הקרוב מי שצריכה לבקש מכולנו סליחה זו תשפ"ד, שנה שכולנו כנראה נעדיף למחוק מהזיכרון, אבל זה...
גבר שעסוק רק בעצמו. אגוצנטריות מוחלטת.
אשתו אמנם ליה עם אדם שהוליך אותה שולל (!) ולא זכתה לחיות בזוגיות עם תשוקה אמיתית. אבל יחד עם זאת, אותה אשה מרומה- בנתה עבורך בית. נורמאלי. יציב. הרתה וילדה בכאב ילדים. הביאה לך- בגופה ובנפשה- משפחה. האוצר הכי גדול שכל אדם יכול לבקש לעצמו. ואיך אתה מסכם את כל הנתינה הזו? מערכת הנישואין הנוראית שלי!
כמה אגו. אני ואפסי עוד!
אז בוא נראה מה החיים היו מזמנים לך, אם לא היית משקר לאשה בפנים וכובל אותה לנישואי שקר??
מסיבות, מין מזדמן אינסופי, תלישות, בדידות, להפוך ליצור זקן וחסר תועלת כבר בגיל 35, ובעיקר- לא היו לך ילדים!! כמה הומואים בודדים היו מתחלפים איתך בחפץ לב, ברגע אחד!
אשתך אמנם נפטרה ממחלה (מעניין למה) אבל מקווה שהיא בכז זכתה לקצת נחת-רוח בנישואי השקר שכפית עליה. מעניין שלא הצלחת לומר מילה טובה אחת (!!) בכל הראיון הזה, על זו שאפשרה לך להיות בעל משפחה.
ויותר גרוע בתוך קופסא
עליך להודות לאל שיש לך ילדים וזאת רק אשתך איפשרה לך,,,
פשוט רומתה,,,שזה חטא גדול,