"הם סיכנו את חייהם והצילו את אבא שלי"

אף אחד מאיתנו לא יודע, וגם לא רוצה לדעת, מה היה עושה לו ניצב בפני הדילמה הבלתי אפשרית האם להציל חיי אדם אחר – אפילו היה בן משפחה או חבר קרוב - במחיר סיכון חייו. בני הזוג אדוארד ואנה סדורוביץ', הורים לשלושה ילדים קטנים, לא חשבו פעמיים כשפתחו את דלת ביתם לגבר ולאישה זרים, והצילו את חייהם.

אדוארד סדורוביץ', בעל חנות למכשירי כתיבה מקרקוב ואשתו אנה, שהוכרו לימים כחסידי אומות עולם וכמותם גם זוג היהודים שהצילו, כבר אינם בין החיים - אבל לאחרונה הצליח המעגל להיסגר גם בהיעדרם. בנותיו של צבי מנחמי ז"ל, הצלע הגברית בזוג שהצילו סדורוביץ', פגשו כאן בארץ את אווה מאצ'יצ'יק, פולנייה המתגוררת בלונדון, בת משפחתם של המצילים, בני הזוג סדורוביץ'.

מאחורי החיבור המרגש, שדרכו למימוש הייתה פתלתלה, עומדות אלינוער מור, חברתה הישראלית של מאצ'יצ'יק ומיכל ואקנין מ"פורום חיפוש קרובים" של מוטק'ה, שאחראית לחיבורים רבים נוספים בין אנשים שלא האמינו כי יפגשו שוב.

"הכרתי את אווה כשגרתי בלונדון בשנות ה-80", מספרת אלינוער מור. "לימים היא סיפרה לי שיש לה דודה בשם אנה, שהצילה יהודים בזמן השואה וקיבלה את אות חסידת אומות עולם. סיפור ההצלה, היא סיפרה, עבר במשפחה והתעודה מ'יד ושם' הייתה תלויה בסלון בית דודיה. את הדודה אנה זוכרת אווה מתגאה בסיפור, אבל גם טוענת ש'כל אחד היה עושה את זה'".

לפני כשנה הציעה אלינוער לחברתה אווה לנסות לאתר את האנשים שקרוביה הצילו, או לפחות את ילדיהם. בהסכמתה פנתה אלינוער ל"יד ושם" וביקשה את תעודת חסידת אומות העולם שהוענקה לאנה סדורוביץ', אז כבר אלמנה, ב-1974. "בתעודה היה מצוין שמו של נותן העדות, צבי מנחמי, שהיה האיש שניצל על ידיה", מספרת אלינוער.

"פניתי למיכל ואקנין ב'פורום חיפוש קרובים' של מוטק'ה עם השם. תוך שעה היא איתרה את אחת מבנותיו של צבי, שמתגוררת בקיבוץ מעגן ליד הכנרת".

"לא התחבאו בעליית גג, חיו עם בני המשפחה בדירתם"

צבי מנחמי ופרידה גרוסמן בזמן המלחמה. ביקשו מקלט אצל בני הזוג סדורוביץ', וקיבלו מיד. צילום: באדיבות המשפחה 

אורית בכרך, בתו של צבי מנחמי, מספרת: "יום אחד אני מקבלת טלפון, ומעבר לקו אישה שמציגה את עצמה כמיכל ואקנין, ומספרת שמצאה ב'יד ושם' עדות של אדם שניצל על ידי זוג פולנים בקרקוב, בשם צבי מנחמי. 'זה אבא שלי', אמרתי לה, כמעט לא מאמינה. באותה שיחה שמעתי ממנה לראשונה בחיי בצורה מדויקת את סיפור ההצלה של אבא בשואה".

צבי, אביהן של בכרך ושל אחותה הבכורה אליס דור-מנחמי, נולד בקרקוב בשם הנריק לדר, בן של סוחר בדים יהודי. "אבי היה בלונדיני ויפה תואר", מספרת בכרך, "הוא היה ספורטאי כבר כנער, התאמן ב'מכבי'".

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החל מסע הייסורים של האב צבי, אז בשנות ה-20 לחייו. הוא גויס לצבא הפולני והספיק ליפול בשבי. בהמשך, בזכות המראה ה"ארי", הצליח להשיג תעודות מזויפות ובזהות של פולני מילט את הוריו לאורך תקופה מסוימת, עד שלבסוף נלכדו ונשלחו לאושוויץ, משם לא שבו.

"בשלב זה אבא הבין שמחפשים גם אותו", מספרת בכרך. "מכיוון שעבד לפרנסתו בהפצת עיתונים, הכיר את אדוארד סדורוביץ', שניהל חנות למכשירי כתיבה. כשהבין שהוא חייב לרדת למחתרת, החליט בלית ברירה להעז ולבקש ממנו עזרה. התשובה של אדוארד הייתה, באותו רגע, 'תבוא אלינו'".

מלווה באישה יהודייה בשם פרידה גרוסמן, אותה נשא בנישואים פיקטיביים כדי לסייע לה, הגיע צבי לביתם של בני הזוג סדורוביץ' בקרקוב, דירה קטנה בת שני חדרים, בה התגוררו עם שלושת ילדיהם הקטנים. "הם לא התחבאו בעליית גג או במרתף", מספרת בכרך, "הם חיו איתם בדירה. פרסו להם מזרנים על הרצפה והם ישנו יחד עם בני המשפחה ואכלו איתם. לשכנים סיפרו שבני הזוג הם בני דודים שבאו להתארח. את הילדים השביעו לשמור את הסוד".

אלא שכעבור חודשיים החל אחד השכנים ששירת במשטרה לרחרח. "הוא שאל 'למה בני הדודים שלכם אף פעם לא יוצאים מהבית', וזה כבר עורר חששות".

האב לא סיפר דבר על סיפור ההצלה

 אנה סדורוביץ' בביתה בקרקוב. תלויה על השידה: תעודת חסידת אומות עולם. צילום באדיבות המשפחה

בני המשפחה הבינו שלא יוכלו עוד להחזיק את זוג היהודים הנמלטים בביתם, אבל כדי להבטיח את המשך הישרדותם, הצליח אדוארד להשיג להם תעודות מזויפות חדשות, באמצעותן הצליחו להימלט לאוסטריה. בני הזוג עבדו שם בחווה חקלאית, עד שניצלו על ידי אחיו של צבי, שעלה ארצה בשנות ה-30 ושירת במוסד, והצליח להביא אותם ואת אחותו של צבי, הלה, למחנה עקורים באיטליה. משם הגיעו ב-1945 באונייה "חנה סנש", בעלייה בלתי לגאלית, לחופי ישראל.  

בארץ נפרד צבי מפרידה ונישא לקלרה, אמן של אליס ואורית, ניצולת שואה גם היא. כאן גם שינה את שמו מהנריק לדר לצבי מנחמי, על שם אביו מנחם, שנספה. עקבותיה של פרידה גרוסמן אבדו מאז, ולא ברור האם היא עדיין בין החיים. מנחמי נפטר ב-1985.

למשפחתו סיפר מנחמי על קורותיו בתקופת המלחמה בקווים כלליים בלבד. דבר אחד לא נעלם מעיני הבנות לאורך השנים. "כל שנה בחג המולד, הוא היה שולח לחו"ל כרטיס ברכה וארגז תפוזים", מספרת בכרך. "ככל שידענו, הם היו מיועדים לאישה שהעסיקה אותו בחווה באוסטריה. את הסיפור של הזוג סדורוביץ' לא הכרנו, אבי גם לא סיפר משום מה על העדות שנתן בתחילת שנות ה-70 ב'יד ושם'. את כל זה שמעתי לראשונה בשיחה עם מיכל".

שתי האחיות יצרו קשר עם אלינוער מור ודרכה עם אווה מאצ'יצ'יק בלונדון, וגם עם אישה נוספת בשם אווה, שלמדו זה עתה על קיומה, בתם הצעירה של זוג המצילים אנה ואדוארד, היחידה בין שלושת ילדיהם שעדיין בחיים - היום בשנות ה-70 לחייה ומתגוררת בקנדה. "השיחות עם שתי האוות היו מאוד מרגשות", מספרת ברכך. "שמענו מהן את סיפור ההצלה, את קורות המשפחה מאז, סיפרנו על עצמנו, החלפנו תמונות".

"סגירת מעגל שלא חלמנו עליה"

 צבי וקלרה מנחמי בצעירותם עם הבנות, אליס ואורית. צילום באדיבות המשפחה

אווה הבת זכרה משהו מהאירועים?

"היא הייתה באותה תקופה ילדה בת ארבע ולא ממש זוכרת, אבל היא סיפרה שכל חייה חיה עם סיפור ההצלה של זוג היהודים, ושאמה הייתה מאוד גאה במה שעשו ובתעודה של חסידת אומות העולם שקיבלה. מה שהיא כן זכרה, היו ארגזי התפוזים שהיו מגיעים הביתה בדואר מדי שנה.

"באחת הפעמים, היא סיפרה, התפוזים הגיעו קפואים והיא כילדה חשבה שאלו אבנים והחלה לזרוק אותם לרחוב. כשאימא שלה ראתה את זה היא נחרדה והפסיקה אותה מיד. 'חכי, הם יפשירו', היא אמרה לה, 'ונוכל לאכול תפוזים מארץ ישראל'. לא ברור לי למה הקשר בינם לבין אבי ניתק בשלב מסוים".

השנים הרבות שחלפו, הקשרים שנותקו והעובדה שלצבי מנחמי שתי בנות שנישאו בינתיים, לא הקלה על איתורן על פי שמו, אבל מיכל ואקנין פיצחה את החידה, במיומנות שסיגלה כמאתרת קרובים אבודים. "היא הקלידה את שמו של אבי בגוגל והגיעה לאתר 'חבר'ה'", מספרת בכרך, "שם הוא הוזכר בעבר בהקשר כלשהו ולמרבה המזל הוזכרו גם השמות של בנותיו, אחותי ואני.

"מיכל נתנה לי את הטלפון של אלינוער ושל אווה מאצ'יצ'יק בלונדון, ומיד התקשרתי ושוחחנו והייתה התרגשות גדולה, בעיקר כשבן זוגי, הדובר פולנית, החליף איתה כמה מילים בשפת האם. דרכה הגענו גם לאווה הבת, בקנדה".

לאחרונה הגיעה מאצ'יצ'יק לישראל ופגשה בשתי האחיות, בלוויית חברתה אלינוער מור והן החליפו סיפורים, תמונות ודמעות. "זאת הייתה סגירת מעגל שאחותי ואני לא חלמנו עליה", אומרת בכרך בהתרגשות, "וגם פתיחת מעגל חדש של חברות".

בכרך מספרת כי הפרטים החדשים שנודעו לה על הסיפור של אביה, רק גרמו לה להעריץ אותו יותר, וכמובן גם את האנשים שהצילו את חייו. "את טקס יום השואה האחרון כאן בקיבוץ, הקדשנו ביוזמתי לחסידי אומות העולם. הקראנו את התעודה של אנה ואדוארד וזה היה מאוד מרגש. מובן ששלחתי תמונות מהטקס לאווה".

בשיחה שניהלו עם קרובת המשפחה של מצילי אביהן, בבית קפה תל אביבי, עלתה השאלה שכל אדם צריך לשאול את עצמו: מה אני הייתי עושה, לו היה מידפק זר על הדלת ומבקש מקלט. "אווה אמרה שאם היינו מכירות את אנה ואדוארד, היינו מבינות למה הם עשו את זה", אומרת בכרך. "'הם פשוט היו אנשים הגונים וטובים', היא אמרה לנו, 'זה הכול'.

"אני מרגישה שאם הם היו כאן, הייתי מחבקת ומנשקת אותם. מה שהם עשו כל כך לא מובן מאליו. כשאני חושבת על החיים הקטנים שלנו, כל כך דואגים לפרטיות, פוחדים שמישהו יכנס ויפר אותה. כאן אנשים הכניסו שני זרים לביתם ולא רק ויתרו על פרטיות, הם סיכנו את חייהם ואת חיי ילדיהם והצילו את אבא שלי. זה מדהים בעיני". 

לסיפורים נוספים מפורום חיפוש קרובים:

מפגש מחזור מרגש אחרי 50 שנה

החברות הטובות נפגשו אחרי 58 שנה

חיפשה מידע על אמה ומצאה משפחה

"חלפו 34 שנים, מעולם לא שכחתי אותו"

פתאום נזכרתי בשלמה, החבר ממרוקו

נפרדו באיטליה, נפגשו במוטק'ה 

מחפשים חבר או בן משפחה שהקשר איתו נותק? 

לפורום חיפוש קרובים לחצו כאן