"הסבתאות שונה עם כל נכד"
"החברה שלי ליה", שכתבה הפסיכולוגית והסבתא אילנה לאור, הוא ספר ילדים, אבל לא רק. הוא מכוון גם לסבתות, בעיקר לאלה שנלחצות כשמערכת היחסים עם הנכד המיוחל לא מתפתחת בדיוק כפי שחלמו. הספר, שערכה נורית זרחי ואיירה הלה חבקין ויצא בימים אלה בהוצאת "גוונים", מספר על מערכת היחסים המתפתחת בין סבתא לנכדתה ושואל שאלות על מקומן של סבתות בחיי נכדיהן.
"הספר כתוב וערוך כספר ילדים", אומרת לאור, "אבל הוא גם מעורר שיח אחר על סבתאות. לרוב עוסקים במה כדאי לסבים וסבתות לעשות, במה להתערב ובמה לא וכד', אבל מי שיש לו נכדים, שואל גם שאלות של זהות".
הקושי של הנכדה בספר לקבל את סבתה, מבוסס על חוויותייך?
"כתיבת הספר החלה ממערכת היחסים שלי עם הנכדה שלי, שלא עלתה יפה בהתחלה וזה היה מאוד קשה וכואב. זה לא מה שהיה לי בדמיון לפני שהיא נולדה".
במה זה התבטא?
"הייתי באה לבקר והיא הייתה בוכה. הייתי מגיעה לקחת אותה מהגן והיא הייתה בוכה ורוצה את אמא. אנשים התחילו לשאול האם אני רואה אותה מספיק. הרגשתי שמפקפקים ביכולת שלי להיות סבתא טובה, וזה היה נורא. נעלבתי כמו ילדה קטנה. 'לא אוהבים אותי'. ברובד אחר, מובן שהבנתי שיש כאן תהליך, אבל החוויה הראשונית היתה מאוד לא נעימה. הרגשתי דחויה, כועסת, אשמה. השתדלתי יותר, וזה לא עבד".
ליה היא הנכדה הראשונה שלך?
"כן, וכולם אמרו לי כל הזמן 'איזה כיף לך שאת סבתא'. אז מה אני אספר, שזה ממש לא כיף?".
אילנה לאור. "כמו שהורות היא זהות חדשה לאדם, כך גם סבאות וסבתאות"
ומה היתה נקודת המפנה?
"בדיעבד הבנתי, שזה קרה כשהפסקתי להשתדל. כשהרפיתי והחלטתי לא להתאמץ, ואז לאט-לאט היא עשתה את המהלכים שלה. היא התחילה לחפש אותי וליצור אתי קשר והיום היא בת שמונה ואנחנו חברות מאוד טובות. הראיתי לה את הספר בשלבים השונים, והיא הייתה שותפה להחלטות על האיורים והסיפורים".
למה הכוונה, שיח אחר על סבתאות?
"יש מעט מאוד עיסוק ביחסי סבים ונכדים בספרות המקצועית, אולי כיוון שלסבים של היום יש זהות חדשה. הסבים והסבתות שלנו היו מהגרים, רבים מהם בכלל לא היו בחיים. לי היה סבא אחד, ניצול שואה, שלא דיבר עברית ואני לא חושבת שהחלפתי איתו מילה. הוא לא שיחק איתי ולא עלה בדעתו לקחת אותי להצגה או לסרט. גם לא היתה ציפייה כזאת ממנו. אני גם לא זוכרת מישהו מהחברים שלי שהסבים שיחקו או שוחחו איתו. אולי היו באים לשמור כשההורים יצאו, אבל לא יצרו קשר ממשי".
אז היום האתגר גדול יותר?
"לגמרי. את צריכה באמת למצוא את המקום, את המרחק הנכון. גם להיות בקשר ולהיות מעורבת איפה שצריך וגם לא להתערב איפה שלא צריך. את גם צעירה יותר, לא בהכרח כרונולוגית, אבל עומדת על הרגליים, עובדת. לי יש קריירה משלי כפסיכולוגית קלינית, שמאוד ממלאת אותי. אני מטפלת, מרצה באוניברסיטה וכותבת".
רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק
לאור היא היום סבתא לשלושה, והטירונות שעברה עם הנכדה הראשונה הקלה עליה עם השניים שאחריה. "לליה יש אח צעיר ממנה בשנתיים, שאיתו הקשר היה אחר, כי הייתי פחות בלחץ להיות נאהבת, ויש לי עוד נכדה בת ארבעה חודשים, חייכנית מטבעה, כך שגם זו חוויה אחרת. עם כל נכד, הסבתאות היא אחרת.
"קסום בעיני לשבת לשוחח איתם, להבין איך הראש שלהם עובד, מה מאתגר כל אחד מהם. כשאני באה אליהם, זה לא כדי להחליף את ההורים שיהיה להם יותר נוח, אלא בגלל הקשר".
התכוונת שלספר יהיה גם צד טיפולי?
"זה התגלגל. כתבתי מתוך הקושי בקשר וזה ריגש אותי. הראיתי לילדים ולחברים וקיבלתי מחמאות, ואז פניתי לנורית זרחי שאהבה. בתחום המקצועי אני שייכת ל"גישה ההתייחסותית", אסכולה בפסיכואנליזה שמדברת על חשיבות של קשרים חברתיים בבניית העולם הפנימי, כך שבדיעבד אפשר לקרוא את הספר גם מהכיוון הזה.
"אני חושבת שהספר מעלה שאלות של זהות, שמתעוררות אצל כל מי שהופך לסבא או סבתא. מה המשמעות של היותך ראש השבט, איך הסבאות משתלבת בדברים האחרים שמעסיקים אותך, איזה יחסי קרבה-מרחק יש לך עם הנכד, כי הוא הרי לא ממש שלך.
כשהנכדים שלי ואני נפרדים, זה מאוד קשה בכל פעם מחדש, אבל מצד שני, יש במרחק משהו כיפי. של געגוע, של מחשבה. אני גם לא עוסקת בטרחת היומיום, אלא רק בדברים הכיפיים.
"כמו שהורות היא זהות חדשה לאדם, כך גם סבאות וסבתאות. גם סבים שלא ממש מעורבים פיזית בגידול הנכדים מקפידים להתעדכן בשלומם, נמצאים בתחרות סמויה עם סבים אחרים. מספרים, 'אותי הנכד הכי אוהב' ומרגישים גאווה אדירה. אז מה זה בעצם הדבר הזה, למה זה כל כך חשוב ולמה זה כל כך מהנה?".
עוד על סבים ונכדים:
סבתא דולה: קורס הכנה ללידה לסבתות טריות
"אין לך נישואין שלא מעורבת בהם חותנת, ואין חותנת שלא כרוכה מאחוריה בדיחה", אמר פעם הסופר מארק טווין. אחת...
בקיץ הזה הבת שלנו תלבש לבן, או אולי יהיה זה הבן שישבור את הכוס, אבל אנחנו לא ממש בעננים. לא שלמים עם הבחירה...
"כאבם העז ושבריריותם אינם נראים ואינם נשמעים. קבוצה שקופה מבחינת הממסד והחברה, אך לצערנו הולכת וגדלה –...