חזרה לניו אייג'

"הקורונה נתנה לנו לגיטימציה להיות בחוסר מעש"

שמחה ניניו עוסקת בטיפול הוליסטי, ובימים כתיקונם עובדת מצאת החמה ועד השעות הקטנות של הלילה, אך מאז התפשטות הקורונה בארץ העסק שלה מושבת. היא דווקא רואה בזה הזדמנות לעצור את מרוץ החיים ולהמציא את עצמה מחדש. ראיון אופטימי
מאת לין לוי 03/05/20
'לא הפסקנו לחיות רק כי התבגרנו'. שמחה ניניו, צילום: מיכל אגוזי

 

יש לא מעט אנשים שעוסקים במקצועות הטיפול ההוליסטי ועובדים בחדר טיפולי בביתם. שמחה ניניו (66) מתל מונד לקחה את שיטות הטיפול שלמדה והקימה בביתה לא חדר, אלא מרכז טיפולים המתפרס על קומה שלמה. היא עשתה את זה לפני 14 שנה, אחרי שכבר חצתה את גיל 50, ועבורה זה היה כמו הכרזת המדינה. כמו הרבה עסקים אחרים, גם מרכז הטיפולים שלה הושבת לחלוטין מאז הקורונה.

״הורדתי את הרגל מהדוושה ובחרתי בשקט. אני מודה על המקום שהתפנה בתוכי, נכנעתי לחוסר מעש ושחררתי את השליטה כי מה שקורה היום הוא הרבה יותר עמוק ממה שאנחנו מסוגלים להבין״, היא אומרת על המצב החדש. ״היעדים שלנו משתנים כל הזמן, הייעוד הוא הסיבה שלשמה אנחנו כאן וכשאנחנו מגיעים לייעוד שלנו אנחנו משיגים את השלווה הפנימית״. המשפט הזה הוא לא עוד סלוגן ניו אייג'י, אלא השקפת עולמה של ניניו, שהחליטה לנצל את תקופת הקורונה להתבוננות פנימה.

בימים כתיקונם, בעולם ללא קורונה, היא הייתה עסוקה מצאת החמה ועד השעות הקטנות של הלילה בניהול ״מרכז השמחה״ שלה, ובטיפול באנשים בשיטות ההוליסטיות שלמדה. ״למרות שהעסק לא פעיל עכשיו אני לא מרגישה שעמום או בדידות", היא אומרת. "יש בתוכנו הרבה וזה מתחיל לצאת החוצה דווקא עכשיו, בזכות השקט, כי המנוחה מאפשרת תובנות".

ניניו, שהתאלמנה מבעלה לפני שנה וחצי, לא באמת לבד. יש לה 2 בנות ו-4 נכדים המתגוררים בתל אביב. ״המגע הפיזי חסר מאוד, במיוחד החיבוקים, אבל אני לא מפחדת״, היא אומרת. ״בהעדר משפחה ומטופלים שאפשר להרעיף עליהם את האהבה, אני מרעיפה את כל האהבה שבה לתוך עצמי פנימה״.

גם ממה שיקרה לעסק שבנתה במו ידיה אין בה פחד. ״אנחנו לא יודעים כיצד יראה העולם שלנו אחרי הקורונה, אבל אני יודעת דבר אחד בטוח: אם נקשיב לעצמנו ונתחבר לאמונה שיש לנו בפנים, העוצמות שלנו יסייעו לנו לבנות את עצמנו מחדש״.

 

"בזכות הקורונה הבנתי שהייעוד שלי הוא להעצים את השמחה בעולם"

 

"לא זוכרת שהיו לי חלומות בילדות". שמחה ניניו, צילום: מיכל אגוזי

 

ניניו, בת זקונים שלה שתי אחיות, היא ילידת תל אביב. ״אני לא זוכרת שהיו לי חלומות בילדותי, כי בבית אמי ואבי לא התנהלו שיחות על חלומות״, היא אומרת. רוב חייה הבוגרים התגוררה בראשון לציון. כשבנותיה גדלו, עבדה בחברת ביטוח ולאחר מכן עזרה לבעלה בניהול העסק שלו בתחום ההובלות. באוניברסיטה לא למדה ותואר אקדמי אין לה, אבל ללמוד לא הפסיקה אף פעם. ״הרגשתי חוסר עניין בעבודה בביטוח, ולתוך העסק של בעלי נשאבתי במקרה כי הוא היה זקוק לעזרתי", היא אומרת. "בעבודות האלה לא הייתה בי מלאות והרגשתי שיש לי הכול אבל בעצם אין לי כלום״. כדי למלא את עצמה, במקביל לעבודה, היא למדה שיטות טיפול שונות.

״בלימודים תמיד הרגשתי בבית, אז למרות שהתחלתי ללמוד שיטות טיפול שונות מתוך התעניינות בלבד, ובלי שתכננתי לעסוק בזה, נשאבתי״, אומרת ניניו, בעלת הכשרה ברייקי, אקסס בארס, תטא הילינג, אנטומיה אינטואיטיבית ו- NLP. ״המשפחה תמיד תמכה, וגם אם החסרתי ארוחות שישי משפחתיות בגלל העבודה הבנות אמרו לי 'זה בסדר אמא, עכשיו זה הזמן להשקיע בעצמך'".

הרעיון לפתוח מרכז טיפולים בביתה נולד יחד עם ההחלטה לעבור מראשון לציון לתל מונד. ״התחלתי עם חדרון קטן שגדל והתרחב ובסוף תפס את כל הקומה השנייה של הבית״. בימים אלה היא מנצלת את ההפוגה מהעבודה וחושבת על מה תרצה להיות בעולם החדש שיהיה כאן אחרי הקורונה. ״בזכות הקורונה הבנתי שהייעוד שלי הוא להעצים את השמחה בעולם, וזה מה שאני מתכננת לעשות״.

זו לא שאיפה קצת מורכבת?

"זה מורכב אם אתה בוחר שתהיה בזה מורכבות".

אחד הדברים שניניו עושה הרבה בטיפולים שלה זה לעזור להתמודד עם תחושת הבדידות. ״הרבה אנשים בגיל השלישי, ובמיוחד נשים, אומרות שהן מרגישות לבד. אני תמיד אומרת שאף אדם לא יוכל למלא אותנו מבפנים כמו שאנחנו יכולים למלא את עצמנו, ואני חושבת שאם מפנים את הפוקוס פנימה, אי אפשר באמת להרגיש לבד כי בדידות היא תוצאה של ריקנות. ברגע שהבפנים מלא, התחושות הללו נעלמות״.

 

לא צופה בטלוויזיה

 

שגרת החיים שניניו ניהלה לפני הקורונה כללה טיפולים וסדנאות שהתחילו כבר ב-9 בבוקר. חוץ מזה היא הקפידה כל יום על מדיטציה ויוגה. ״בסוף כל יום אני עושה עם עצמי תהליך שאני מכנה הפקת מסקנות. זה עוזר לי לבחור עם מה ללכת לישון ועם מה לקום בבוקר למחרת״. דבר אחד היא לא עושה, וזה לצפות בטלוויזיה. ״חדשות מכניסות אותנו לסטרס שפוגע במערכת החיסונית״, היא מסבירה.

במקביל לטיפול ולהנחיית סדנאות היא המשיכה ללמוד ולהתעמק במטה פיזיקה ובשיטת טיפול חדשה המכונה ״שטיפה אנרגטית״. ״עכשיו אני משקיעה בלימודים מקצועיים של אנגלית כדי שאוכל לשמוע הרצאות בפיזיקה קוונטית", היא אומרת. "אנחנו לא מפסיקים לחיות כי התבגרנו, למעשה רק בשלב של ההתבגרות אנחנו באמת מתחילים לחיות״.

מה הקורונה גרמה לך להבין?

"אני חושבת שמה שכל בני האדם הבינו במהלך הקורונה זה שפרספקטיבת החיים משתנה בהתאם לסיטואציה. לפני הקורונה כולנו נאחזנו בתוכניות, ועכשיו אין תוכניות ואנחנו לא עושים כלום. מצד שני עדיין יש הרבה עשייה. זו סיטואציה לא מוכרת וקצת מפחידה, אבל זה תלוי איך מסתכלים על זה ואני חושבת שאפשר למצוא בזה גם פרספקטיבה חיובית. אנחנו נמצאים בבתים שלנו, בנוחות, יש לנו מדיה לתקשר עם אנשים ואוכל. זה סגר לוקסוס לעומת מה שהיה במלחמת ששת הימים למשל, שהיה מותר לצאת לקנות שקית חלב ולחם ולחזור מיד הביתה. זה הרבה פחות הישרדות ממה שחווינו בעבר. נפלה עלינו נינוחות, ויש בסיטואציה הזו דווקא משהו מאוד משחרר, כי הקורונה נתנה לגיטימציה להיות בחוסר מעש וכולנו באותה הסירה. אני מאמינה שזה עשה טוב להרבה אנשים״.

בחוויה של ניניו יש ציפייה שמשהו חדש יקרה בעידן פוסט-קורונה. ״ההישרדות והמרתון שכולנו היינו בו לא אפשרו לנו לעצור רגע", היא מסבירה. "היום, מתוך מקום של אתנחתא, יש לנו אפשרות לבחון את החיים שלנו ואת איך שאנחנו מנהלים אותם. השאלה היא מה מתוך כל זה ניקח איתנו הלאה״.

 

"הצחוק תורם לבריאות ומרפא מחלות"

10 דקות ביום לשיפור הבריאות: מדיטציה למתחילים

"בזכות המדיטציה אני לא יודע מה זה תרופות"

3  תגובות  אהבו

התמונה של תגונה אריאל 248 03/05/20
...ישנם רבים שלא יודעים לצחוק - יודעים לגחך, לשמוח לאיד, לחייך באיפוק כאילו אומרים "נחמדה הבדיחה"...כאילו איזה קול פנימי אומר להם "זה לא מנומס ולא מכובד לצחוק עם כל הלב ובקול רם לעיני כל"... מדיטציה...
...ישנם רבים שלא יודעים לצחוק - יודעים לגחך, לשמוח לאיד, לחייך באיפוק כאילו אומרים "נחמדה הבדיחה"...כאילו איזה קול פנימי אומר להם "זה לא מנומס ולא מכובד לצחוק עם כל הלב ובקול רם לעיני כל"...
מדיטציה: כל מי שיכול לרוקן את הראש ממחשבות ולהתרכז במשהו רוחני שעושה טוב לנשמה - כנראה משפיע לטובה על המערכת החיסונית...
התמונה של תגונה גלית עעעע 04/05/20
התרשמתי מהכתבה על ניניו . בימי הסגר אישית לא עברתי חוויה קשה ולא היתה לי בעיה למצוא מה לעשות . אפילו ניקיתי בהנאה של הרובה בבית .לפני פסח לא היה מספיק זמן, וגם התעצלתי , והנה סגר עשה עבודה יפה . וגם ה...
התרשמתי מהכתבה על ניניו . בימי הסגר אישית לא עברתי חוויה קשה ולא היתה לי בעיה למצוא מה לעשות . אפילו ניקיתי בהנאה של הרובה בבית .לפני פסח לא היה מספיק זמן, וגם התעצלתי , והנה סגר עשה עבודה יפה . וגם ההסתפקות במועט. פתאום הבנתי שאפשר להסתפק בהרבה פחות ואפשר להכין אוכל ולאפות הרבה יותר מבעבר. לא צריך לרוץ לספר, לבונת הציפורניים , לא נורא להיות קצת מוזנח .חיים באיטיות. אני לא בטוחה שלא אתגעגע לימים האלו. מה שהפקתי מכל זה - שאכוון את חיי מעתה והלאה ליותר מיצוי בפחות מאמץ וזה היופי בפשטות ובמעט .
התמונה של תגונה mira 06/07/20
"ההיכרות" שלי עם שמחה היא באמצעות סיפורים וחוויות של אנשי שלומי.ללא ספק חווית ההתבוננות פנימה מאפשרת לנו לערוך ניקיון סדר חדש וספירת מלאי בדיוק כמו במגירות ארונות ובכלל ..מדיטצייה לא יכולה ולא צרי...
"ההיכרות" שלי עם שמחה היא באמצעות סיפורים וחוויות של אנשי שלומי.ללא ספק חווית ההתבוננות פנימה
מאפשרת לנו לערוך ניקיון סדר חדש וספירת מלאי בדיוק כמו במגירות ארונות ובכלל ..מדיטצייה לא יכולה ולא צריכה לנקות את רעשי הרקע החיצוניים להיפך זו הזדמנות להכיל את הקולות ובמקביל לנסות ליצור שביל לשקט ומיקוד .וכמו בכל מערכת יחסים גם כאן נדרשת תשומת לב והשקעה
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
עוד בניו אייג'

"הקורונה נתנה לנו לגיטימציה להיות בחוסר מעש"

יש לא מעט אנשים שעוסקים במקצועות הטיפול ההוליסטי ועובדים בחדר טיפולי בביתם. שמחה ניניו (66) מתל מונד לקחה...

לקריאת הכתבה
ימי קורונה: טיפים של מומחים להתמודדות עם המשבר

טיפים להתמודדות עם פחד וניצול נכון של הזמן:

הטיפים של איילת שחר עזר, מאמנת ומרצה בגישת NLP:

1. עודף...

לקריאת הכתבה
מחקר: מוזיקה עצובה משפרת מצב רוח

 

רגע של כנות: לכל אחד מאיתנו יש כמה שירים ומנגינות שיכולים לגרום לו להזיל דמעה כרעם ביום בהיר. מוזיקה...

לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה