"חלפו 34 שנים, ומעולם לא שכחתי אותו"

למרות שחלפו יותר משלושה עשורים, עפרה מדיסקר לעולם לא שכחה את סמי, ילד פקחי ומיוחד בן 10, שהתארח בסופי שבוע בביתה שבקיבוץ שפיים. את שם משפחתו לא זכרה. ידעה רק שהיה בן לאם יהודייה ולאב ערבי מעכו, שהוצא מביתו בצו בית משפט, וחיפש משפחה מאמצת לימי החופשה ממוסד האומנה שבו שהה.

הזיכרון לא הרפה, עד שלאחרונה החליטה מדיסקר, בת 66, כיום תושבת ירושלים, סבתא לארבעה ועוסקת בכתיבה, לאתר את סמי. פניה שערכה למיכל ואקנין, מנהלת "פורום חיפוש קרובים" במוטק'ה, הביאה לאיתורו. "אין לי מושג איך מיכל הצליחה למצוא אותו רק לפי שם פרטי", אומרת מדיסקר. "זה ממש נס. כשהיא התקשרה עם הפרטים שלו, אמרתי לה שאני לא מאמינה. שהיא קוסמת".

סיפור ההיכרות של מדיסקר עם סמי החל אי שם בשנות ה-80, כשהיא ובעלה אברהם עוד היו חברי קיבוץ שפיים. "מישהי מהקיבוץ שמטפלת בחינוך מיוחד פנתה אלי, וסיפרה על ילד מעכו, שבא מרקע קשה", משחזרת מדיסקר את סיפור היכרותה עם סמי. "אותה אישה סיפרה שאביו של הילד נפטר, והוא הוצא מהבית כי אמו לא עמדה בגידולו. הוא חי בבית אומנה בחיפה, וחיפש משפחה להתארח אצלה בסופי השבוע".

הסיפור נגע לליבה של מדיסקר, ובני המשפחה נעתרו בשמחה לבקשה. כך, החל סמי להגיע לקיבוץ בכל שבת שנייה במשך שנה. "לסמי היתה אישיות יוצאת דופן", מספרת מדיסקר. "מהרגע הראשון התפעלנו מהכריזמה, מהתובנות, מהסקרנות הבלתי רגילה ומהחשיבה העצמאית שלו".

"הוא ייצג עבורנו עולם אחר"

 [#middleBanner] 

בני המשפחה קיבלו את סמי בזרועות פתוחות, והעובדה שילדיה היו קרובים אליו בגיל, סייעה לקשר החם שנוצר ביניהם. "הבת שלי אמרה לי לאחרונה שהיא זוכרת את סמי כילד עם מבט אחר על החיים", אומרת מדיסקר. "הוא הסתכל על דברים בדרך מאוד יצירתית, וסחף אחריו גם את הילדים שלי".

ולא רק את הילדים הקסים סמי. מדיסקר מספרת על שיחות מעניינות שניהלה איתו, ועל חוכמת חיים לא אופיינית לילד בגילו. "הוא ראה פעם בטלוויזיה סרט על חג ההודיה, ושאל אותי מה זה. הסברתי לו שזה חג שבו מודים לאלוהים, אז הוא שאל ו'אם החיים נאחס?'", נזכרת מדיסקר בחיוך.

"בפעם אחרת איחרנו להקרנה של סרט בקיבוץ, והבן שלי התחיל לבכות. סמי הסתכל עליו ושאל 'בגלל זה בוכים?'. הוא ייצג עבורנו עולם אחר לגמרי, הכניס הכל לפרופורציות ונתן לנו פידבק על ההתנהגויות שלנו. להבדיל מהבן שלי, לסמי היו בעיות אמיתיות. ולמרות הרקע הקשה, הוא לעולם לא התלהם ולא נהג באלימות". 

בקיבוץ זכה סמי, מלבד משפחה חמה, גם לשפע ולחירות שלא הורגל בהם. מחיים במסגרת של אומנה עם חוקים ברורים, לצד 10-15 ילדים נוספים, הגיע סמי לביתה הפתוח והליברלי של מדיסקר. "סמי היה בהלם מהעובדה שאפשר ללכת לחדר האוכל בכל שעה, ולקחת מהמקרר מה שרוצים", נזכרת מדיסקר. "מאוד נקשרנו אליו. כשהגענו לחגוג לו יום הולדת בבית האומנה, הוא מאוד התגאה בנו והציג אותנו בפני הילדים כמשפחה שלו".

חיפוש קרובים: לא תמיד קל לקבל ד"ש מהעבר

סיפור החיים הלא פשוט של הילד שבה את ליבה. עפרה מדיסקר. צילום: מתוך עמוד הפייסבוק שלה

כשבני המשפחה עברו להתגורר בירושלים, ניתק בהדרגה הקשר עם סמי. "בהתחלה היתה כוונה שיגיע אלינו לירושלים, אבל זה היה מסובך", משתפת מדיסקר. "האמת שאני קצת מכה על חטא שלא עשיתי יותר מאמצים לשמור איתו על קשר, ונכנעתי לאילוצים הטכניים".

מאז עברו 34 שנים, שבהן מדיסקר לא הפסיקה לחשוב על הילד המיוחד, שהפך לבן בית אצלה. עד שהחליטה לעשות מעשה, שהוביל לחידוש הקשר. "עפרה פנתה אלי בחיפוש אחר סמי, שאימצה עם משפחתה כילד, וסיפרה על הקשר החזק שהיה לה איתו", מספרת ואקנין, מנהלת פורום חיפוש קרובים של מוטק'ה.

"היא רצתה לדעת מה עלה בגורלו לאחר שהקשר נותק. לא היו לי יותר מדי פרטים, אבל בעזרת הצוות שעובד איתי, הצלחנו למצוא חמישה אנשים בשם סמי החיים בעכו. חיפשנו שם משפחה ערבי, אבל בסוף התברר שהוא נושא את שם המשפחה של האימא היהודייה, מה שהקשה עוד יותר על החיפוש. עברנו את כל האנשים שנקראים סמי בעיר, עד שהגענו אליו".

חיפוש קרובים אינו משימה פשוטה, במיוחד חיפוש אחר אדם מהמגזר הערבי. ואקנין מספרת כי המצרך החשוב ביותר בסיפור היה רגישות, ולדעת לפנות לאנשים מבלי להבהיל אותם. "אנחנו לומדים את הדברים האלה עם הניסיון", היא אומרת. "בכל מקרה, לא תמיד קל לאנשים לקבל דרישת שלום מהעבר. לפעמים זה מעורר משקעים. במקרה של סמי, הוא שמח מאד על הפניה, וזה כמובן מסב סיפוק וגורם לי אושר גדול. זאת התמורה למאמצים שאני משקיעה". 

לשיחת הטלפון של ואקנין לסמי, נשוי בן 44 כיום, ענתה אשתו. "היא היתה מאוד נחמדה, ואישרה שבעלה התארח כילד אצל משפחה בקיבוץ שפיים", מספרת ואקנין על האיתור המיוחל. "היא סיפרה שהיא ערבייה וששני אחיו של סמי התחתנו עם נשים יהודיות. כשסמי שמע על הפנייה שלנו הוא מאוד התרגש, ומובן שזכר את עפרה ואת משפחתה".

"נתנו לי הרגשה של בית"

 חיפש משפחה, ומצא אותה בקיבוץ. צילום: Shutterstock

מספר ימים לאחר האיתור הגיעה שיחת הטלפון המרגשת, כשמדיסקר התקשרה לביתו של סמי בעכו. השניים שוחחו שעה ארוכה, והעלו זיכרונות מהעבר. "סמי הזכיר לי אירועים קטנים שלא זכרתי, כמו דלקת אוזניים שהיתה לו כילד וטיפלנו בה, בילוי בלונה פארק בתל אביב, וקסמים שחמי היה עושה לו. הוא זכר איך הבת שלי לקחה אותו לפעילות בקיבוץ, ולמרות שהיה קטן מדי, היא אמרה לכולם שהוא 'קטן אבל חזק'. הוא סיפר לי על משפחתו ועל ילדיו, על העסק שהקים, והבנתי שהוא מרוצה ממצבו הכלכלי. הוא נשמע לי אדם מיוחד גם היום".

- הוא דיבר אי פעם על משבר זהות כחצי יהודי וחצי ערבי?

"מעולם לא דיברנו על זה. זה לא היה עניין אצלנו, בשבילנו הוא לא היה ערבי, רק ילד מקסים שאין לו משפחה. אחרי השיחה בינינו, הוא הציע לי חברות בפייסבוק, וראיתי שהוא מגדיר את עצמו היום כערבי, אבל הוא מאוד בעד המדינה. הוא הצטלם עם דגל ישראל, כתב דברים כמו 'אין לנו מדינה אחרת'. אני יודעת שהוא לא מדבר היום ערבית, כדי שלא יפחדו ממנו".

סמי עצמו, שביקש לכנותו רק בשמו הפרטי, מספר שהזיכרונות מהתקופה שבה התארח בקיבוץ שפיים נותרו מקוטעים. "הייתי ילד צעיר שעבר הרבה", הוא מספר. "אני זוכר את הקיבוץ בתור מקום מאוד יפה וירוק, ואת הבריכה היפה. אהבתי להגיע לשם. עפרה, אברהם ושני הילדים היו מאוד נחמדים אלי, וקיבלו אותי מאוד יפה. הם נתנו לי הרגשה של בית, שהיתה חסרה לי".

- ציפית שיחפשו אותך, אחרי כל השנים האלה?

"ממש לא. מאוד הופתעתי והתרגשתי שאשתי סיפרה לי על הטלפון ממיכל. אחרי השיחה עם עפרה, נכנסתי מייד לפייסבוק שלה כדי לראות את התמונה. אני מקווה שבקרוב המצב יאפשר לנו להיפגש עם המשפחות, אני מאוד אשמח אם זה יקרה". 

לסיפורים נוספים מפורום חיפוש קרובים:

פתאום נזכרתי בשלמה, החבר ממרוקו

חברות הילדות נפגשו אחרי כמעט 50 שנה חיפוש קרובי משפחה: האישה שמצאה את משפחת אמה

מצאתי עוד שריד ממשפחתי

חיפשה מידע על אמה - ומצאה משפחה

אני לא אימא. אז מה, אין לי זכות קיום?

ענת כץ מצאה משפחה

חיפוש קרובי משפחה בעולם: נפרדו באיטליה, נפגשו במוטק'ה

הילדים חזרו הביתה? כך תתמודדו