"ידעתי שאני עוד אשיר"

אהובה עוזרי. צילום: אילן בשור 

כשהרופאים אמרו לאהובה עוזרי, האם המייסדת של המוזיקה המזרחית בישראל, שהיא לא תוכל לשיר, היא סירבה לקבל את רוע הגזרה. אבל הסרטן הארור התיישב על מיתרי הקול שלה, ולא היה מנוס אלא להסיר אותם בניתוח מסובך. "אחרי שהורידו לי את המיתרים אמרתי לדוקטור שאני עוד אשיר. היא חשבה שנפלתי מהירח", אומרת עוזרי בחיוך של מנצחים.

לפני מספר חודשים הוציאה עוזרי את האלבום "מעלי דממה", שבו משתתפים אהוד בנאי, ברי סחרוף, קובי אפללו, חווה אלברשטיין ורונה קינן. היא עצמה שרה את השיר "התחפרתי" המצמרר. עכשיו היא גם יוצאת לסיבוב הופעות בעקבות האלבום. זו תהיה הפעם הראשונה שהיא על הבמה מאז אותו ניתוח.

לשיר בלי מיתרים. איך את עושה את זה?

"הרופאים שואלים אותי את השאלה הזו כל הזמן ואני לא יודעת מה להגיד להם. תחשבי שאת צריכה לכתוב בלי ידיים. זה הכול מאלוהים. אבל לקח לי המון שנים להגיע לאן שהגעתי. כל יום הייתי יושבת ומתרגלת איך לשלוט בגרון שלי. זה נותן הרגשה טובה לאללה".

בטח ההתחלה הייתה קשה.

"ברור. בשבילי זה כל העולם. לאבד קול, אין דבר יותר נורא מזה. תחשבי שאת קמה בבוקר ולא יכולה לדבר, לשיר או לבכות. היום אני רואה אנשים מתרגשים ובוכים כשאני שרה. גם לי לפעמים יורדות דמעות".

עוזרי נולדה לפני 66 שנה בכרם התימנים בתל אביב. כבר כילדה הייתה מקוננת בטקסי אבלות וזמרת בשמחות. בגיל 20 למדה לנגן על הבולבול טרנג, כלי פריטה הודי שהפך להיות הכלי המוביל והמזוהה ביצירתה. היא הוציאה 15 אלבומים, בהם "היכן החייל" ו"צלצולי פעמונים" שהשאירו את חותמם על התרבות הישראלית.

הלחנים שלה עשירים, מלאים גוונים ורבדים, שורשיים אפילו. היא שואבת השראה מהמוזיקה הערבית, האפריקאית וההודית, ואולי בגלל זה, אם היא צריכה לשייך את הסגנון המוזיקלי שלה לז'אנר מסוים, זה יהיה מוזיקת עולם. "נורא קל לשיר כמו הזמר ההוא או כמו הזמרת ההיא, אבל תמיד השתדלתי להיות אהובה עוזרי ולא לחקות מוזיקה של אחרים", היא אומרת. "ישבתי הרבה זמן עד שיצאה מוזיקה בסגנון שלי, ואם אני כותבת שיר, ישר יודעים שהוא שלי".

כשמאזינים לשירים שלך שמים לב מיד ללחנים המורכבים.

"אני אוהבת אתגרים ודברים שיש בהם עניין. חאפ-לאפ לא מעניין אותי, כסף לא מעניין אותי. לא הלכתי למוזיקה לחצי שנה, ואני יודעת שהשירים שלי הם לא ליום או יומיים. השירים הם כמו פרחים, אם את לא משקה אותם הם ימותו. אם לא ישירו את השירים, הם ימותו".

איך את מסבירה את זה שהצלחת להתחבב גם על קהל שלא מקשיב למוזיקה מזרחית בדרך כלל?

"הקהל לא טיפש. הוא יודע שאני באה נטו ממוזיקה, ככה צריך להיות. אני רוצה להגיד לך שאצל התימנים אין את הדבר הזה של האפליה, הם יותר מדי גאים. גם אני ככה: מי שאוהב אותי שיאהב אותי".

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

עוד על תרבות ובידור:

"על הבמה אני אש"

עם השנים אני משתפר

אני מסתכלת אחורה בחיוך רחב

חוזרת לשורשים