חזרה לקריירה שנייה

"מאמינה שאני יכולה להגיע לכל מקום שארצה"

מיכל בן זאב חלמה תמיד לצייר, אבל רק אחרי שעזבה את תל אביב עם בן זוגה, דורי בן זאב, התחילה להגשים. כיום בגיל 58 היא מציגה את יצירותיה בתערוכות, ומאמינה שעוד תגיע רחוק
מאת עדי כץ 15/03/16
מיכל בן זאב על רקע פורטרט עצמי. צילום: חגית מור

 

 

הציפורים, השיחים וצמחי המים בציורים של מיכל בן זאב בוקעים מתוך רשת סבוכה של קורים, שאותם היא מכנה אנרגיית החיים. בציורי הטבע המרשימים בחיותם, המצוירים בשמן על קנבס בשילוב טכניקות של עיסת נייר, מבטאת בן זאב את הקול הייחודי שחיפשה במשך שנים.

 

בן זאב חלמה לצייר מילדות ולמדה אמנות בצעירותה, אך העזה להתעמת עם הבד ועם הצבעים רק בסוף שנות ה-40 לחייה. היום, כשהיא בת 58 וציוריה מוצגים בגלריות ונמכרים לציבור הרחב, היא מרגישה שלמה עם ההגדרה "ציירת". "כאישה צעירה לא הייתי יכולה לצייר", היא מספרת בסטודיו המואר שלה, בבית העץ הקסום ומוקף הירק בבנימינה, אותו היא חולקת עם בן זוגה, השדרן דורי בן זאב. "לא הייתי אז מוכנה לזה נפשית, לא ידעתי מי אני ומה אני".

 

 

היא נולדה וגדלה בחיפה כמיכל טיאנו. אביה היה עובד עירייה, אך גם זמר במקהלה הפילהרמונית של חיפה. אמה עבדה בקופת חולים, ואת שעות הפנאי הקדישה לפיסול. "האמנות היתה בשבילם תחביב", היא מספרת, "אבל תמיד היתה בבית אווירה של יצירה ושל אסתטיקה. אפילו הבישולים של אימא היו יצירתיים".

 

באמצע שנות ה-80 סיימה בן זאב את לימודיה במדרשה לאמנות ברמת השרון, אך לא מצאה את עצמה בעולם האמנות הישראלי של אז. "שלטה באותה תקופה 'האמנות הענייה'", היא מספרת. "ציור פיגורטיבי היה מוקצה מחמת מיאוס. כולם עשו מיצגים, מיצבים, עבודות מופשטות עם טקסטים, ואני נמשכתי לצייר בצבע, כי שם הכוח שלי".

 

באותה תקופה, היא מספרת, לא ציירה, אבל הרגישה צורך עז ליצור. אז היא יצרה תכשיטים, עבודות קרמיקה, נגרות ועיסת נייר. "גם כשגידלתי ילדים, תמיד עמד בצד שולחן עבודה שעליו יצרתי יצירות כשהם היו בבית הספר".

 

דורי בן זאב נרתע תחילה מגילה הצעיר

 

 

כשהבית התמלא ביצירות עיסת נייר מעשה ידיה, היא החליטה להפוך אותן לפרנסה והחלה למכור. תחילה בבית, ולאחר מכן בשוק נחלת בנימין. בהמשך קנתה את הזיכיון לייצוג ליין מוצרי הנייר והקרטון The Gifted Line בארץ, ופתחה בתל אביב את החנות "מניירות", ששילבה מוצרי נייר בעיצובים קלאסיים ומודרניים.

 

לפני 20 שנה נכנס, או ליתר דיוק חזר לחייה דורי בן זאב. ההיכרות ביניהם החלה הרבה קודם לכן. "מגיל 13 הקשבתי לתכנית הרדיו שלו, 'ממני אלייך'. הייתי מחכה לה כל השבוע", היא נזכרת. "בגיל 15 יצא לי להגיע אל מאחורי הקלעים בהופעה שלו, וזו היתה ממש מכת ברק. התאהבתי עד מעל לאוזניי, ולמרות שמצאתי חן בעיניו, הוא נסוג עקב גילי הצעיר ואני נשארתי עם לב שבור". 

 

השניים שמרו על קשר לאורך השנים, והיא המשיכה להקשיב באדיקות לתכניות הרדיו שלו. עד שבאחת מהן שמעה בקולו סימני דכדוך, והחליטה לברר במה מדובר. "צלצלתי והוא מאד שמח לשמוע אותי, קבענו להיפגש ומאז לא נפרדנו".

 

בהמשך סגרה בן זאב את החנות בתל אביב, שאותה ניהלה עם בעלה לשעבר ואבי שני ילדיה, ועזבה עם דורי בן זאב את העיר הסואנת לטובת השלווה של זיכרון יעקב. "דורי אמר לי 'בואי נגור ביחד ואת תציירי'". ומאז החלום החל לקרום עור וגידים: השניים בנו בית במושבה, ובן זאב החלה לצייר, אך עדיין לא העזה להפוך את התחביב לעיסוק בלעדי. גם ההכרח להחזיר את חובות הבנייה היה סיבה טובה לחיפוש ערוצי פרנסה אחרים, והיא פתחה חנות בשם "נדיבה" במדרחוב היישוב, שם מכרה תכשיטים שיצרה וחפצי נוי.

 

 

ההארה הגדולה הגיעה בזמן שביקרה בסין. "החלטתי לחסוך את עלויות התיווך ולנסוע בעצמי לסין, כדי להביא מכולה של פריטים למכירה", היא נזכרת. "הייתי שם עשרה ימים שהיו הבודדים בחיי, והביקור במדינה הפך לסוג של מסע רוחני. היום אני מבינה שהייתי צריכה לקחת את עצמי לקצה העולם, כדי לגלות שמה שאני מחפשת נמצא בתוכי. הבנתי שהכיוון שלי הוא לא חפצי נוי, אלא אמנות. שאני צריכה לצייר".

 

אז היא סגרה את החנות בהחלטה של רגע, בשלט רחוק מסין, ואת החפצים שהביאה משם מכרה כבר בבית. בהמשך מכרו בני הזוג את ביתם ועברו לבית צנוע יותר בבנימינה, שם הקימה סטודיו רחב ידיים ומואר, גדוש בציורי הטבע שלה.

 

"כשמרפים מהציפייה, מה שצריך לקרות קורה"

 

 

 

- למה ציורי טבע?

"כי בטבע אין התנגדויות. הטבע מקבל את עצמו כמו שהוא, שלם עם עצמו. כשאני יושבת בטבע אני חווה גם את עצמי בלי התנגדויות, והמקום הזה שליו ושקט ומאוד נעים. גם כשאני מציירת אני מרגישה כך, שלמה עם עצמי. אני בכלל לא חושבת היום על הדברים שהנחו אותי בתחילת הדרך כמו הכרה, תערוכות וכיו"ב. מרכז ענייני הוא לעבוד וליצור. יש בתהליך העבודה משהו מאוד מסעיר, כי כשהציור שאני מציירת מתגלה לפניי, מתחיל דו שיח ביני לבין היצירה. היו ציורים שבכיתי כשסיימתי לצייר. הרגשתי שיש שכינה והשראה שעובדות איתי וזה ריגש אותי".

 

את התערוכה הראשונה שלה הציגה בן זאב ב-2007. היא נקראה "עבודת לב" ועסקה ברגשות. "אלה היו ציורים קטנים, שהיום נראים לי קצת פשטניים ובוסריים. הייתי צריכה להתפתח, אבל לא מתפתחים אם לא עושים", היא אומרת. "הצגתי גם ציורי טבע דומם, ציירתי פורטרטים עצמיים עם כל מיני פירות, ומשם עברתי לציורי טבע". 

 [#middleBanner] 

החדירה לשוק האמנות בגיל מבוגר היתה, לדבריה, מאתגרת. "כשהתחלתי להציג הייתי בת 40 פלוס, גיל שבו הדלתות לא נפתחות אוטומטית. הקטע של שוטטות בין גלריות כדי להציע את מרכולתי היה לי מאוד קשה, אבל היתה לי אמונה חזקה שמה שנמצא בתוכי צריך להתגלם".

 

ב-2012 הציגה תערוכה בשם "טבע טבע חי" בגלריה צדיק ביפו, ובה נכללו ציורי הטבע הראשונים שלה. בהמשך הגיעה תערוכה נוספת, בשם "חצר אחורית". הציורים העכשוויים שלה, שבקרוב יוצגו גם הם בגלריה צדיק, מציגים שילוב של ציור עם עיסת נייר. האפקט המתקבל הוא סוג של התרחשות אנרגטית, שממנה בוקעים האובייקטים. "הכול התחבר לי לדבר הזה", היא אומרת "שמשקף את השקפת העולם שלי".  

 

אחרי שנים של חקר, בן זאב מרגישה היום שיש לה קצה חוט. "יש איזה רגע שהערוץ נפתח והדיבור מתחיל להיות קל, אבל לקח לי הרבה זמן להגיע למקום הזה, ואני עדיין חוקרת לאן הוא מוביל אותי", היא משתפת. "אני מאוד מוקירה תודה ומאמינה שאני יכולה להגיע היום לכל מקום שארצה. כשמרפים מהציפייה ומהשתדלות היתר, כל מה שצריך לקרות, קורה". 

 

ציורים: מיכל בן זאב. תמונה משותפת עם דורי בן זאב: ויקטור בזרוקוב.

.

 

גם אתם הגשמתם חלום בגיל מבוגר? ספרו לנו במייל: info@motke.co.il את הסיפור שלכם, ואולי תככבו בכתבה הבאה.

 

עוד בסדרת "להגשים חלום":

צייר בן 86

הסטנדאפיסטיות המבוגרות שורפות את הבמה

להגשים חלום: בנות ה-70 שהפכו לשחקניות

להגשים חלום: ספר שירה ראשון בגיל 86

להגשים חלום: קריירה מוזיקלית בגיל 70

להגשים חלום: צניחה חופשית בגיל 65

להגשים חלום: קעקוע ראשון בגיל 60

0  תגובות 0 אהבו


קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד בקריירה שנייה

ספר ראשון אחרי גיל 60
שבוע הספר בעיצומו, רחבי הארץ כבר מלאים בדוכנים של הוצאות הספרים, ובכל אחד מהם מציעים רבי מכר לצד ספרים...
לקריאת הכתבה
בגיל 57: עזבה קריירה בבנק לטובת עיצוב אופנה
כשמסתכלים בעמוד הפייסבוק של דלית גודיס אי אפשר לגלות מיד שהיא לא עוד מעצבת אופנה. העיצובים...
לקריאת הכתבה
ממנהלת לשכת סמנכ"ל לבלוגרית אפייה מצליחה
דורית מנו טל-אור שימשה במשך עשרים שנה מנהלת לשכתו של סמנכ"ל בית הספר הפרטי "הריאלי" בחיפה, ודמות מוכרת...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה