"מצאתי עוד שריד ממשפחתי"

צילומי אילוסטרציה: Shutterstock 

בני הדור השני לשואה לא תמיד רצו לשמוע את הסיפורים ולא כל השורדים רצו לספר. לעתים רק כשההורים כבר אינם, מתעורר בהם הצורך לחפור ולחפש מידע. אצל פנינה קרן (69) מהוד השרון, בת לשני ניצולי שואה, זה קרה בעקבות קריאת הספר "בשם כל בני ביתי" של מרטין גריי, הנוגע בשואה.

  
"כילדה ונערה לא שאלתי הרבה", היא מספרת. "היו אז אנשים שסיפרו ודיברו, אבל לי היו הרבה חורים בפאזל. הרבה שנים לא רציתי לשמוע. אבי היה יושב ובוכה, וכילדה היה לי קשה להכיל את הזוועות. למרות שהספר עורר בי דברים, את אבי, שהיה אז עדיין בחיים, עדיין לא העזתי לשאול".

רק אחרי מות האב ב-1980 יצאה למסע חיפושים אחרי שרידי משפחתו הענפה, והיא ממשיכה לגלות אותם, טפח אחר טפח, בעזרת מוזיאון "יד ושם", ה"עמותה לחקר שורשי המשפחה" שבה היא חברה ולאחרונה גם בעזרת מיכל ואקנין, מנהלת פורום חיפוש קרובים במוטק'ה.

  
אביה של פנינה קרן, נוח אובסטבוים, יליד פולין, שרד לבדו את השואה ממשפחה בת 16 ילדים. "הוא היה בטוח כל השנים שלא נותר אף אחד ממשפחתו המורחבת", היא מספרת. "איתי ועם שתי אחיותי הוא כמעט לא דיבר על מה שעבר. ידענו רק שמלבד ההורים והאחים, הוא איבד בשואה גם אישה וארבעה ילדים".

נפגשו שוב במוטק'ה

חיפשה מידע על אמה - ומצאה משפחה

חברות הילדות נפגשו אחרי כמעט 50 שנה

מחפשים חבר או בן משפחה שהקשר איתו נותק? לפורום חיפוש קרובים: לחצו