"פעמוני ההתיישבות" שעשו היסטוריה

לפעמון היה תפקיד מרכזי בקיבוצים בתחילת דרכם: הוא העיר את החברים בבוקר לעבודה, בישר על כך שהארוחה מוכנה, וצלצל שוב להודיע שהארוחה הסתיימה והגיעה העת לחזור לעבוד. הפעמון הוא זה שקרא לחברים לאסיפות, ובקיבוצים הדתיים זימן את החברים לתפילה, והתריע לפני הדלקת הנרות וכניסת השבת. גם חתונות, שמחות משפחתיות והלוויות זכו לצלצול מיוחד בפעמון.


הפעמון היה עשוי מצינור ברזל, דיסקוס מחרשה, "ג'אנט" של טרקטור או מיכל גז ריק - כיד הדמיון הטובה של המסגר ביישוב. לכל יישוב היה פעמון ייחודי שלו ולכל יישוב היו הצלילים המיוחדים שלו, באירועים ובעיתות חירום. כמו הלינה המשותפת, הקומקום בחדרים ונושאים רבים אחרים, היה הפעמון שנוי במחלוקת בקיבוצים, כי ראו בו סמל קפיטליסטי שמתאים לבתי חרושת ולא לקבוצה. היו שהעדיפו את ההשכמה האישית או בקשו לשלוח את המבשלת לקרוא לחברים בקול רם לבוא לארוחה. ב"שבת השחורה" ובפשיטות אחרות שעשה הצבא הבריטי בישובים, התריעו הפעמונים מראש והזעיקו את החברים להתכונן לפשיטה. ביבנאל השתמשו בפעמון במלחמת השחרור כדי להתריע מפני מטוסי האויב המתקרבים. הפעמונים הפכו לפולקלור וקבעו את קצב החיים בקיבוצים: היו שידעו לפי צליל הפעמון מי המצלצל בו, ואף זיהו צלילים של מוסיקה קלאסית או מרש צבאי. בחלק מהמקומות הנהיגו תורנות בין המבוגרים או הילדים, על הכבוד לצלצל בפעמון. בשנות השישים החלו הפעמונים להיעלם והוחלפו על ידי הצופרים החשמליים. כעת הם זוכים לעדנה מחודשת בתצוגת קבע, בה יוכלו המבקרים לטייל בין הפעמונים וללמוד דרכם על ההיסטוריה של ההתיישבות, ועל אירועים מרכזיים שבהם היה לפעמון תפקיד מפתח. ארוע הפתיחה של התצוגה יתקיים ביום ראשון, 12 באוקטובר, בשעה 15:00. הכניסה לתצוגת "פעמוני התיישבות" כלולה במחיר הכניסה לגן הלאומי גן השלושה, יחד עם הביקור במוזיאון "עקבות בעמק" לארכיאולוגיה אזורית וים תיכונית ואתר חומה ומגדל המשוחזר.


.