סרטים טלוויזה דוקו וסדרות

מכירה פומבית

סרטו של פסקל בוניצר

Le Tableau vole

A film by Pasal Bonitzer

צוות אמנותי

תסריט עיבוד ודיאלוג: פסקל בוניצר

שותפה לכתיבה איליאנה לולוק.

צילום : פייר הילון

עריכה: מוניקה קולמן

מוסיקה אלכסי איגוי

הפקה" סעיד בן סעיד

שחקנים

אנדרה: אלכס לוץ

ברטינה: לאה דרוקר

מאיטרה אגרמן: נורה המזווי

אורור : לואיז שביולט

מרטין : ארקדי רדף

אנדרה מאסון הוא מומחה לאמנות מהטובים בעולם, כזה שמספיק לו מבט אחד על יצירה כדי לזהות את מקורה ושוויה. אך למרות בטחונו העצמי וניסיונו המקצועי, שום דבר לא מכין אותו למה שקורה כשהוא נשלח להעריך פריט שנמצא בבית פרטי – ציור שנושא את חתימת האמן האוסטרי הדגול אגון שילה, יצירה נחשקת שרבים ניסו לאתרה אך נדמה שנעלמה מעל פני האדמה. אנדרה מאמין שזו אכן עבודה מקורית של שילה, ופוסק בהתאם. אבל כשהשמועה על התגלית מתפשטת הוא מתחיל לפקפק במסקנה הנחרצת שניפק. סרטו החדש של פסקל בוניצר, שמבוסס על סיפור אמיתי ובלתי נתפס, הוא דרמה קולחת ומיומנת שלא מפסיקה להפתיע.

צרפת 2024, 91 דקות , צרפתית תרגום לעברית ואנגלית.

הפצה בישראל קולנוע חדש בע"מ

החל מן ה 27 במרץ בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ.

טריילר יוטיוב

https://www.youtube.com/watch?v=P9RWNrLpa54

מתוך שיחה עם פסקל בוניצר

בכותרות הפתיחה של הסרט אתה כותב שהסיפור הבדיוני הזה מבוסס על אירועים אמיתיים.

ת: אכן כן מבוסס על אירוע שקרה. הגילוי של תמונה של אגון שילה בראשית שנות ה- 2000 בביתו של  עובד צעיר בחברת כימית, באחד מפרבריה של מולהאוז. הציור התגלה על ידי מומחה לאמנות מודרנית שעובד באחת מחברות המכירה הפומבית הבינלאומיות הגדולות.  התברר שהציור נגנב על ידי הנאצים. הוא החוזק  בחדר שחומם על די תנור פחם במשך 70 שנה. כתוצאה מכך הציור היה מאד מלוכלך.

עבדתי עם השותפה שלי אליאנה לוליק. ערכנו מעל ל20- ראיונות עם בעלי גלריות, עם עובדים בחברות מכירה פומבית, סוחרי עתיקות וכיוצא בזה. בסופו של התהליך היו לנו 250 עמודים של הערות וסיפורים. מכל אלה מצאתי את מקור ההשראה לכתוב את הסיפור, את העלילה ואת כל הדמויות המופיעות בסרט.

יש משהו מאד ציני בכל עולם הכספים זה פשוט כך ובאשר לעולם האומנות גיליתי שאנשים מגלים עניין או שהדבר שחשוב להם הוא רק כמה כסף הם יוכלו לעשות מן התמונה. הגיבור של הסרט יכול להעריך את יופייה או חשיבותה של העבודה של אגון שיליה ,אבל בסופו של יום מה שמעניין אותו הוא העניין הכספי והערך של הציור בשוק ומה תרוויח החברה שלו ממכירתה במונחים של תהילה ורווח כספי.

יש אוריה מאד קשה של תחרותיות בין חבורת מתחרות שכאלה.

בכל סרטי אני מנסה לצור באלנס בין נושאים שונים אבל כאן כיון שמדובר בגניבת רכוש יהודי וגורלם של אספני אמנות הטון הוא מעט יותר רציני. אנחנו עוסקים בשואה זה הוא הרקע ההיסטורי של הסיפור. אבל זה לא הנושא של הסרט.

האם התמונה אכן מגיעה בסופו של דבר אל בעליה החוקיים, את זה אני לא יודע יש התנגשויות רבות בין הדמויות השונות בסיפור והיינו צריכים בסופו של דבר להרגיע אותן. בסרט הזה אני נוהג בדרך שונה מבעבר כשאני משנה את נקודות המבט ואת הגיבורים של העלילה מדי פעם..

דבר חדש נוסף עבורי כבמאי הוא שאני בדרך כלל ממקם את הדמויות שלי בחלל הומוגני ובפעם הראשונה בעבודה שלי אני מתרכז בשני רקעים חברתיים שונים.

בנוסף לזה עולה גם השאלה על מידת האותנטיות של התמונה. עולם האמנות מזוהם על ידי כסף ולכן הסבירות של הונאה היא איום מתמיד. זייפנים הם ליגה משל עצמם ויש כמה כאלה שהם אפילו מאד מפורסמים בשל הכישורים שלהם. אבל זה לא עניין אותי, התמונה של שילה היא אותנטית. לא רצתי להתעסק בנושא הזה. ברגע שמגלים אותה בביתם של מרטין ואימו, מבחינתי זהו שילה אמיתי. והאותנטיות שלו הוכחה.