גרבי השמיכה שחזרו למקור

סיפור מעניין שקראתי בפורום תפוז. סיפור שיכול להעלות בנו חיוך או פרץ של צחוק ולכן מצאתי לנכון להעלות אותו כאן בפורום בהשמטת שמות המעורבים להלן סיפור המעשה בסוף שנת 1946 לכדו הבריטים את ספינת המעפילים שבה ניסה x להגיע לארץ, הגלו את נוסעיה למחנה מעצר בקפריסין. על המחנה שמרו חיילים בריטים ובתחזוקתו עבדו פועלים קפריסאים מקומיים ממוצא תורכי שגרו בכפר סמוך. יום אחד הגיע משלוח גדול של שמיכות צמר שנתרם על ידי הג'וינט לשימושם של המעפילים. הימים היו ימי קיץ, היה חם, היה עודף גדול של שמיכות ולאנשים במחנה היה משעמם מחוסר תעסוקה. ישבו הנשים, פרמו את השמיכות וסרגו מהצמר גרביים בגדלים ובדוגמאות שונות. בין התורכים שעבדו במחנה היה אחד שהיה רוכש את הגרביים, מוציא אותן מהמחנה ובתמורה היה מביא בבוקר שלמחרת ירקות, פירות טריים וכל מיני דברי מתיקה, מצרכים שהיו חסרים בתפריט שסיפקו הבריטים. אף פעם הוא לא שאל לגודל הגרביים ואף פעם הוא לא סרב לקנות עוד ועוד. יום אחד שאל חמי את התורכי: "אמור לי בבקשה מה אתה עושה עם כמות ענקית כל כך של גרביים? בשביל מה אתה צריך כל כך הרבה?" ענה התורכי: "אני אגיד לך, יש לי משפחה גדולה וכל הנשים יושבות בכפר, פורמות את הגרביים שאני קונה כאן ומכינות מהן שמיכות"?