האמת והמשל יפה התואר
באחד הימים טייל לו המשל יפה -המראה וטוב הלב, מבריק ונהנה מזיו הרקיע, לבוש בגדי נוי וחן, לפתע נתקל באמת המדוכאה והעצובה, פנה המשל אל האמת ושאל אותה: מה אירע לך, אמת. מפני מה פניך כה נפולים ורוחך מדוכאה כל כך? ענתה האמת ואמרה: רע לי מאד, אחי, נודדת אני בדרכים, ואין איש מוכן להכניסני לביתו. אוי ואבוי לי, מופקרת-אני לחורב ביום ולקרח בלילה. זקנתי ותש כוחי... הסתכל המשל בפניה המצומקים והדלים של האמת וליבו נמלא רחמים עליה. אמר: לא מפני שזקנת אין הבריות מחבבים אותך. ראי, הרי גם אני זקן. וככל שאני מזדדקן יותר, אני מתחבב והולך על הבריות. הקשיבי, אמת, ואגלה לך סוד על בני האדם. אין הם אוהבים דברים פשוטים וגלויים, אלא מעדיפים הם שהדברים יהיו קצת מחופשים ומקושטים. אציע לך משהו: הבה ואשאיל לך כמה מהבגדים שלי, לבשי אותם ותיווכחי מיד כיצד יחבבוך כל הבריות. קיבלה האמת את עצתו של המשל. מאותו יום לא הוסיפו הבריות לברוח ממנה, אלא קיבלו אותה בשמחה ובסבר פנים יפות. מאז אין המשל והאמת נפרדים. - - מקור לא ידוע
וצריך לפעמים לצבוע אותה בצבעים
להגיד רק חצי אמת זה לא מקובל
אבל כולם עושים זאת.
זה סיפור עם מוסר השכל יפה_
אבל אמת בתלבושת משל
היא חידה עבורי
ברגע שהלבישו את האמת היא כבר שונה
ואין שניי פנים לאמת
רחל
תודה על תגובתך
רחל
רחל
רחל