אנדרומידה והדגיגון

קשה היה לקבוע מהיכן הגיעה המוסיקה הקיצבית שהידהדה בכל השטח החולי שמתחת למעקה הבטון , מעקה שהיה אמור לשמש חיץ בפני גליו הסוערים של הים.. אולם השירה שבקעה לאחר מכן הסגירה את המקום. היה זה בית הקפה אריאנה שבו נהג להופיע הזמר הנודע אריס סאן. ישבנו שם קבוצת חברים על חולות שפת הים נהנים מהתחושה שאנו חיים בעולם אחר רחוק מהרעש הסואן של מרכז תלאביב. . מידי פעם נהגנו לשבת שם אוחזים בידינו חכות מנסים להעלות כמה דגים . כשלא העלינו דבר נהגנו להיכנס לחנות הדגים היפוארית ולרכוש דג או שניים ורצוי שיהיו גדולים על מנת לא להתבזות בבית. החשיכה טרם ירדה על החוף והעינייםהיו נעוצות בנקודה מסוימת בים . תמיד נמשכו המבטים אל אותה נקודה שנקראת סלע אנדרומידה.היה זה סלע מכושף שאגדות רנות שזורות בו. האגדה מספרת כי מפלצת היתה תוקפת את המקום מידי פעם ועל מנת להשקיט אותה החליטו הידענים כי יש להקריב למפלצת נערה צעירה.כקורבן . נעשתה הגרלה ולמגינת לבו של המלך עלתה בגורל אנדרומידה, בתו של המלך. משום כך נקרא המקום סלע אנדרומידה . עודני חולם על האגדה והנה הרגשתי נגיסה בחכה.משכתי אותה והופתעתי לראות בקצהה דגיגון צבעוני שחשק בתולעת שהייתה נעוצה בקצה החכה וכך נתפס. . הושטתי יד להסירו מהחכה ולזרוק אותו לסלסלה ואז שמעתי קול תחינה. "שחרר אותי והחזיר אותי למים ואני אגמול לך על כך". שלחתי מבט ימינה שלחתי מבט שמאלה ולא ראית אף אחד שהיה מסוגל להוציא את המשפט הזה. הסתכלתי אל חברי. הם היו חצי רדומים בהשפעת האוזו ששתו.ואז ידעתי כי הדג מדבר אלי . כן זה בודאי הדג מהאגדות ששוכן ליד סלע האנדרומידה ושומר עליו.. שיחררתי את הדגיגון והוא זינק קדימה כאילו קפאו שד. אולם כעבור מספר דקות ראיתי אותו חוזר , שולח את פיו מעל המים ואומר בקול מהתל: " מדוע לא ביקשת שום בקשה פתי שכמוך. יתכן והייתי יכול למלא משאלה שלך.אילו התנת אותה בשחרורי.עכשיו ששיחררת אותי איני חייב לך דבר". הסתכלתי עליו במבט זחוח ואמרתי" חה[ כבר קיבלתי את המישאלה שלי. מישאלה מהאגדות, כן רק באגדות רואים דגים מדברים שממלאים משאלות." "קום"שמעתי את חברי זורק לעברי כשהוא טופח על כתפי . "מה קרה לכולם שחטפו חרופ?"הוא היה צריך להעיר את כולם משנתם . כנראה והיה זה בהשפעת אנדרומידה שכישפה אותם. .. הוא לא הבין מדוע אני חוזר ומריח את שתי ידי. לא היה להם ריח של דג וגם לא של דגיגון. ההיה זה רק חלום??