אינטואיציה.
אומרים שהפעם הראשונה נשארת חקוקה בזיכרון. הרי לכם סיפור אחד שחוויתי על הפעם הראשונה שבה הגידו לי את העתיד. לא היתה זאת מגדת עתידות ולא קוראת בקפה. אלא אסטרולוג שמצייר מפה וקורא מתוכה מאפיינים שלי והצעה להתנהגות ורמז להתרחשויות שיתהוו בעתיד.
הייתי גרושה, בנותיי בגרו וכל אחת מהן היתה באותו זמן בטיול משלה בחו"ל. מצבי הכלכלי היה גרוע. מבחינה חברתית הרגשתי בודדה. באותה שבת ישבתי על הספה בסלון, הקשבתי לרדיו וקראתי ספר. כל זמן שהמוזיקה התנגנה הייתי מרוכזת בספר כשהתחילה השיחה עם שלושת האסטרולוגים נעשיתי קשובה ובלי משים התחלתי גם לכתוב את הדברים שהם אמרו. אחד מהם הדגיש שהאסטרולוגיה אינה נבואה שמגשימה את עצמה אלא שפה של סימני דרך שאם קוראים אותם בצורה נכונה, קורים דברים מדהימים. הוא המשיל את האסטרולוגיה לרמזור (כן אותו אדום ירוק כתום) לעמוד, לחכות שהירוק יגיע ואז לעבור. אין קיצורי דרך.
למחרת כשהגעתי לעבודה, נמשכתי לספר הטלפונים ומצאתי את מספר הטלפון של אותו אסטרולוג. ברגע של פנאי מהעבודה השוטפת התקשרתי אליו. "שלום" אמרתי והוספתי שאני מתקשרת אליו בעקבות תכנית הרדיו של השבת. "אני שמח שהתקשרת" אמר ובקולו חשתי הזמנה שאיני יכולה לסרב לה. הוא שאל על תאריך הלידה שלי, של הבנות שלי וכשביקש את תאריך הלידה של בעלי לשעבר נשארתי המומה. הסכמנו על מחיר וקבענו שאבוא אליו כעבור שבוע ושאביא איתי קלטת כדי להקליט את הדברים.
אני חושבת שיש משהו בתאריך הלידה שמאפיין אדם לפי הכוכבים כי הוא דיבר על עברי וילדותי ואמר דברים שקרובים מאד לאמת שאותה ידעתי. הוא דיבר על העתיד בטווח של כחמש שנים. בין היתר אמר שאכיר גבר בעל משאבים שבעזרתו ישתנו חיי ומקום מגוריי, ואתחיל לעסוק בעיסוקים חדשים שלא עסקתי בהם עד אז ואף דיבר על דברים ספציפיים ואהיה טובה בהם ואקבל תגובות נלהבות. בעניין הבריאות נגע ואמר שאטפל היטב בעצמי והמכאובים שיפגשו אותי יעברו ויהיו לי חיים ארוכים מלאי עניין.
הנחתי את הקלטת במגירה בארון והעניין נשכח ממני. חיי היום יום התנהלו איכשהו והזמן עבר ביעף. הבנות שלי חזרו מחו"ל, כל אחת מהן התחילה בבניית חייה, אני המשכתי בשגרת העבודה ואף הארכתי את שעות העבודה כדי להרוויח יותר כסף.
כשמלאו לי חמישים, תוך כדי עלעול בעיתון שהיה מונח על שולחני בעבודה ראיתי בעמוד האחורי מודעה על מועדון חברים מעניין, שמתקיימים בו טיולים, מסיבות והכרויות. הרגשתי שאני חייבת לעצמי מתנת יום הולדת ונרשמתי. באחת מהפגישות החברתיות ניגשתי להכין לי קפה, כשעמדתי לעזוב את הדוכן שמעתי קול של גבר שאמר לי: "את בת מזל אריה" הבטתי בו בפליאה ושאלתי אותו "איך אתה יודע"? הוא ענה: "רואים עלייך". התחילה שיחה קלילה שאפילו לא נשאלתי מי אני ואני לא התעניינתי בו.
למחרת בבוקר כשהגעתי לעבודה, בצורה אינטואיטיבית התקשרתי למשרד ההכרויות וביקשתי לברר מי האיש. לא ידעתי את שמו ואמרתי מעט ממראה פניו שזכרתי. כמעט מיד אמרה לי הפקידה: "הרי זה פ. איך לא חשבתי קודם להכיר ביניכם"?
כעבור יומיים נפגשנו ליד הסינימטק בתל אביב, את שם הסרט אני זוכרת "הדמעות זולגות מעצמן". אי אפשר להסביר את הדבר אבל מיד הרגשנו שנועדו זה לזו.
כשכחזרתי הביתה חיפשתי את הקלטת של אותו אסטרולוג והקשבתי לה שנית והרגשתי שמשהו טוב קורה לי. חיינו יחד אחת עשרה שנים. שלוש שנים אחרי שהכרתי אותו עברתי לגור בתל אביב. החיים הבטיחו לנו עתיד בהיר. מצבי הכלכלי הוטב ובעידודו התחלתי לצלם במצלמה דיגיטלית. אין פינה בתל אביב שלא פגשנו במצלמות שלנו, גם טיילנו המון בארץ וצילמנו. והרגשתי שד'ברים אכן מתגשמים.
יש דברים שהתגשמו כמו העיסוק שלי בצילום ובכתיבה. לצערי נפרדנו בנסיבות שלא היו תלויות בי. ביחסים אישיים אי אפשר לדעת מה עובר על האדם האחר. אך דברים אחרים כן הגשמו כמו העיסוק הנרחב שלי בצילום כולל עריכה ומצגות וקולאז'ים וכתיבה. וכן אני עדיין בריאה.....
לא ביקשתי לי עוד מפות אסטרולוגיות. אני נעזרת באינטואיציה שלי
שנקרא אסטרולוגיה. זה הכל
חרטה אחד גדולה.מה לאדם ולכל מערכת
הכוכבים .מי הולך לכל המדיומים האלה?
אנשים במלוא מצוקתם מחפשים מזור לנפשם
אני אישית לא מאמין בכל הנושא.