עליית המשפחה לארץ במחצית הראשונה של המאה ה19
קורות המשפחה רצופה טרגדיות . סבא רבה מצד אבי עלה ארצה בתחילת המאה ה-19עם הוריו מרודוס וקבעו את מושבם ביפו. כאשר בגר צורף למשלחת בריטית בראשותו של פרופסור פאלמר ושני קצינים בריטים שעשו דרכם לסיני במטרה לשכנע את השבטים הבדואים שלא יתנו ידם למרד שהתחולל בזמנו נגד הצבא הבריטי במצרים.. המשלחת מנתה יחד 5 איש ונשאה עמה 20.000 פאונד בזהב. המלווים הבדואים בגדו בחברי המשלחת ורצחו אותם ושדדו את כספם. כעבור מספר חודשים יצאה משלחת עונשין בריטית. הרוצחים נתפסו חלקם הוצא להורג והיתר הושמו מאחורי בריח. גוויות חברי המשלחת וביניהם סבא רבה שלי נקברו בכנסית סנט פול בלונדון שם קבורים גדולי האומה הבריטית.סבתי אם אבי היתה בת שנה כאשר אביה נרצח.כאשר הגיעה לפירקה נישאה לסבי יוסף גרשון שעלה ארצה בגיל שנתיים יחד עם סבתו לאחר שאמו נפטרה בלידתו. גם גורלו לא שפר. שכן דקר אותו עם מטריה במפתח הלב והוא נפטר מותיר אחריו שלוש בנות ובן את אבי בן ציון שהיה בגיל 6 .מלחמת ההישרדות הייתה קשה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה כאשר הבריטים והתורכים היו משני צידי המתרס והיהודים נחשדו בנאמנות כפולה, העבירו אוניות מלחמה אמרקניות את כל היהודים בעלי הנתינות הזרה למצרים ושם שוכנו במחנות . עם סיום המלחמה הוחזרו ארצה ונוכחים שרכושם נשדד ונותרו חסרי כל. אשה אלמנה עם 4 ילדים כשהגבר היחידי במשפחה ,אבי בן ציון גרשון , נער בגיל 15.הנער-גבר כעת הוא ראש המשפחה מחליט לחפש עבודה במחנות הצבא הבריטי בלוד.יוצא מיפו בשעות הערב כאשר תווואי הרכבת משמש לו מדריך. בדרך לן בפרדס ובבוקר מתיצב במחנה עם עוד מבקשי עבודה. שליטתו בשפה הערבית ומעט האנגלית שלמד במצרים עוזרים לו להתקבל לעבודה בשכר חודשי של 3 לירות ומאפשרים לו לפרנס את המשפחה. העלתי על קצה המזלג קורות חלק ממשפחה שהתאקלמה בארץ למרות כל הקשיים וכאלה היו רבים ובניה היו מעורבים בתקומת המדינה. הדור שיצרו מונה כיום מאות רבות של אזרחים שמעורים בחיי הקהילה במדינה.