בטהובן והקלסיקה של הגיטרה בסימפונט רעננה

. עמנואל סגרה הוא גיטריסט איטלקי ידוע שכבר פירגנו לו ושיבחו אותו במקומות רבים בעולם. הוא הופיע בניו יורק , לוס אנג'לס, בוסטון, לונדון, פריס , אמסטרדם וינה ועוד, וכעת הוא הגיע לנגן עם התזמורת הסימפונט רעננה. סגרה יליד 1965 אוחז בגיטרה ומפיק ממנה צלילים ענוגים ומענגים את המאזין. סיים בהצטיינות את הקונסרבטוריון של מילנו,והשתתף בכיתות אומן, זכה בתחרויות רבות בעולם וגם הופיע כסולן עם תזמורות מפורסמות שונות.

בערב זה הוא ניגן תחת שרביט הניצוח של המנצח האיטלקי קרלו גולדסטיין, אחד המנצחים הצעירים המוכשרים והמבטיחים בעולם אשר כבר זכה בפרס ראשון בתחרות ניצוח בינ"ל בגראץ. זה לא הקונצרט הראשון שהוא מנצח עליו בסימפונט רעננה, ומדובר במנצח מאוד מבוקש שמנצח גם על אופרות, לאחרונה ניצח על בוריס גודונוב בוולנסיה ספרד, על האופרה נישואים בסתר של צ'ימרוזה ברוסיה, ועוד, הוא גם מכהן במרכז למחקר מוזיקה יהודית במילנו . כאן בחיבור הזה של נגן גיטרה קלסי, מהמוכשרים שיש ומנצח מוכשר באה לידי ביטוי עבודתם של אורית פוגל שפרן המנהלת הכללית ועומר ולבר המנהל המוסיקלי, באיכות לא פשרות ביצירות ובמבצעים או נאמר הרפרטואר שהם מגישים לקהל. אגב גם הקהל ברעננה שונה, איכותי, מבוגרים וצעירים כאחד ממלאים את ההיכל הזה וזו ההוכחה לשביעות רצון. הקונצרט החל במוסיקה המעניינת המשלבת פריטה על הגיטרה ביצירה של קסטלנואבו- טדסקו: קונצ'רטו מס 1 לגיטרה ברה מז'ור לגיטרה ותזמורת, יצירה אותה כתב לבקשת יאשה חייפץ. יצירה זו זיכתה אותו במוניטין והציבה אותו בין המלחינים החשובים למוסיקה קלאסית לגיטרה במאה העשרים. טדסקו נולד בפירנצה ומיותר לרשום שהיה יהודי. כמובן הסולן עמנואל סגרה מצליח להגיש אותה באיכות המכסימלית. הפתיחה אלגרטו מאוד נעים לאוזן, מנגינה ניאו קלסית. החלק השני האנדנטה בעצם מבוסס על כמה שירי עם איטלקיים נפוליטנים, המנגינה מאפשרת למאזין לצייר לעצמו נופים ולשקוע בחלומות נעימים ( לא להרדם חלילה) . הסיום ריתמיקו מחזירה אותנו לבסיס ההתחלתי אך מלאת ניגודים ומפותחת יותר. חשוב לחוש את האיזון והשילוב שהמלחין יוצר בין התזמורת לגיטרה. הקהל הישראלי לא מכיר מספיק לדעתי את היצירה והמלחין וגם כאן ראויה לציון ההשקעה שהנהלת הסימפונט שנושאת פרי. היצירה השניה עבורי היא פנינה יקרת ערך, זו הפעם השנייה בה ארנחואז של רודריגו חואקין מנוגנת בהיכל לאחרונה, אלא שהפעם הקלסיקה של הקלסיקה בנגינת הגיטרה המעצימה את היצירה כמובן עם הסולן עמנואל סגרה. חואקין רודריגו שהוא מלחין בן זמננו ( נפטר 1999 ) כתב את הקונצ'רטו ד'ארנחואז ב-1933. מה שמדהים אותי הוא שהוא לא הושפע מהמוסיקה בת זמננו והמגמות המוסיקליות המאפיינות את המאה ה20 והוא המשיך את המוסיקה של ארץ מולדתו - ספרד . היצירות שלו ליריות קלסיות והן כמובן משלבות כלי נגינה כמו הגיטרה המאפיינות את המוסיקה הספרדית. רודריגו התעוור וכתב בכתב ברייל. הוא נישא לאשתו הפסנתרנית היהודייה ילידת טורקיה- ויקטוריה קמחי שכתבה את כל התווים ליצירותיו. במהלך מלחמת העולם השנייה, נדד עם ויקטוריה בין בירות העולם בכדי להצילה ובסיומה קבעו את מקום מושבם במולדתו ספרד. לקונצ'רטו שלושה חלקים אלגרו קון ספיריטו אדאג'ו אלגרו ג'נטילה למעשה כולנו מכירים את האדאג'ו וקוראים לו הארנחואז. כוונת המלחין הייתה להמחיש באופן מוסיקלי את אוושת הרוח הנושבת בצמרות העצים כאשר ההשראה באה לו כנראה מהגנים של ארמונות א?ר?נ?חו?א?ס עיר בדרום מדריד. הקצב הראשוני נמרץ וקצבי ואילו האדאג'ו איטי, נוגה ומרשים. הסיום הוא סוג של מחול תוסס ומהיר יותר. יכולתי לחוש ולדמיין ריקוד פלמנקו. עד לסיום. סרט המחשה עם עמנואל סגרה ( לא אישר לי את הסרט שלי)

ההמשך ניתק אותנו מהגיטרה ומאיטליה וספרד. סימפוניה מס' 4 ב סי במול מז'ור אופוס 60 מאת לודוויג בטהובן מנצח קרלו גולדסטין. רוב נגני התזמורת הסימפונט מוכרים לי מהקונצרטים הנפלאים. הפעם הבחנתי בצ'לנית מחליפה אירנה סוקולוב אשר ניגנה נפלא והכנרית הראשונה לינה גורביץ אשר החליפה את ניתאי צרי הקונצרטמייסטר, את הסימפוניה הרביעית כתב בטהובן לבקשתו של הרוזן ואן אופרסדורף. ונוגנה לראשונה בארמונו של פרנץ יוזף. אגב, הסימפוניה הרביעית נכתבה כשהחמישית כבר היתה כתובה. הסימפוניה מתחילה באדרג'ו מהוסס שהופך במהלך מוסיקלי אותו למד בטהובן מהיידן לאלגרו ויואצ'ה נמרץ ומהיר. פרק גדוד במוסיקה עוצמתית וסוחפת המרגשת את הקהל בנגינה הלירית . הפרק השני האדאג'ו גם הוא לירי, זהו בעצם רונדו רגוע ופועם בקצב נינוח התבנית היא מלודית וכיאות לאדאג'ו היא מלנכולית. נדמה לי שהבחנתי בנגינה של הקלרניט בסולו מענג מלווה בכינור. הפרק השלישי אלגרו ויואצ'ה , נמרץ ומשלב אלמטים של סקרצו ומינואט. המבנה מיוחד, מבנה של חמישייה. לקראת סיום הפרק תרועת כלי הנשיפה והקרן וגם סולו של האבוב מסיימים את הפרק. הסיום אלגרו מה נון טרופו, שוב הפרק קורץ למוסיקה של היידן, המורה של בטהובן לשעבר. יש בפרק הזה תנועה נמרצת בלתי פוסקת. פרק מלודי של תנועה וניגודים. הרבה כל ושמחת חיים כאן. הקודה מלאת חיוניות והממד שלה גדול. תשואות https://www.youtube.com/watch?v=RMzLZsoPDU4