לו היה בחיים היה גילו 105.

לשושנה,

כתבת"נר זיכרון"לאבא שלך שהיה אדם ראוי רב פעלים.כמה שנים שעוברות,אנחנו בעיקר הבנות נידמה לי,איננו מפסיקות להתגעגע לאבא שלנו.גם אני כך.לפעמים אני אומרת"אבא שלי אומר...למרות שכבר משנת 63 אינו בחיים.אגב,הוא נולד ב1904.ואף אני מחשבת מדי פעם,לוא היה בחיים,בן כמה היה.בודאי ירשת מאביך תכונות רבות טובות.וכך הוא חי בך.

שושנה,

לקחת אותי לאבא שלי, שגם הוא היה איש -חייל, חכם ואוטודידקט מושבע.

מצטרפת לכול אלו שמתגעגעים לאביהם. עד היום, הוא האישיות שהשפיעה עלי, ושימשה לי דמות מופת.

גם אני מאלה ששואלת (את תמונתו על שולחן הטואלט בחדר השינה שלי), אבא מה אתה אומר?... .

חג שמח, ומהנה

שושנה היקרה, עדותך וגעגועיך לאביך, אשר שיעור קומתו וערכו כאדם, נקלטים אט, אט בהכרתנו.

בעת חסרונו, הסתלכותו של אבא אהוב שהותיר רישומו בלבבות יקיריו.

ובעת געגועים המתדפקים על דלתנו, עולים הזכרונות.

הנה אחד מזכרונותי אותו העלתי ביוצרת:

- זיכרון  רחוק -                                            

שוכב פרקדן על כר דשא ביתי. סגריר, שעת בין ערביים.

פיסות שמים נגלות בינות ענפי עצי האורן הגבוהים

שמש חורפית מסתננת בין הצמרות, נחה על פני.

זיכרון רחוק חולף מול עיניי. בשדה חרוש במדי זית,

שוכב בין הפוגה להפוגה, על אדמה לחה.

רגבי העפר מתרסקים תחת משאי...

עוד רגע קט נמשיך לנוע הלאה...      

עיניי תוהות מעלה, מביט אל אותן פיסות שמים הנגלות בין הצמרות.

שמים אפורים. עדרי עננים משייטים נישאים ברוח החורפית.

פרודות שחורות, אפורות נרקמות מתגלגלות משתלבות, הופכות לדמויות. דמויות מתגנבות, שבות ומתגלות. פושטות ולובשות צורה.

רואה בתוכן, את פני אבי. פנים רבות לאבי. פני מלאך. פני אוהב ודואג. ואנוכי?  אמור אבי, מי אני? ..... אבי.

היי שוש. געגועים לאביך .לא פעם ראשונה את כותבת עליו. בהערכה וכבוד למורשתו.שורשים שלך

ממנו. צער לי שהוא הלך בגיל צעיר.מצד שני אני שמחה בשבילך שהיה לך אבא כל כך משמעותי בחייך.

שבת שקטה ושלווה לך שוש. חג פורים שמח.

שושנה, מבלי להכירך, הרשי לי לומר, שאת מקסימה. בעלת נשמה קסומה. מי יתן ותזכי להרבה שנים טובים, ומידי שנה לכתוב לזכר אביך שהיה במכון וולקני? אם הבנתי נכון, כי אם כן...לבטח זה הוא היה שייך לדור אחר, שלא רק גשמיות וכסף עניין אותו, איך אני יודע? היה לי סבא אברהם שמעוני ז״ל וגם סבתא יונה שמעוני ז״ל, שלא רק הם עבדו במכון הזה, אל גם אימי חרות יהל ז״ל, איזה מקום זה המכון הזה היה? כל מי שיודע, יגיד לך שם עבדו מהלב ובאמת בשביל כולם. בכל מקרה לא היה שם שכר גדול, אבל ההמצאות שלהם בשדה החקלאות, היה מאפשר להם גמול כספי אדיר, ההמצאות שלהם נמצאות בכל פינה בכל העולם. תודות להם יש היום הרבה אוכל, ויכול היה להיות לכולם, אבל....לא כל העולם כמותם, אבל מי שיודע על מה מדובר. מוקיר ויוקירם לעד.  יהי זכר אביך צרור בצרור החיים, לעד.

איתי תודה על דבריך החמים.

אבי גידל בחוות נסיונות במושב, כנסיין של מכון וולקני, עצי פרי טרופיים וסוב טרופיים.

יש לי יומן שלו בו תאר את קשייו בניקוז הקרקע. יותר מדי מים ואדמה כבדה

לעצי פרי מעולם אחר.

אני שמחה לקרוא שיש מי שיודע במה מדובר. עוד אנשים לשתף אותם בחוויה.