הסג"מ הטרי
הוא סייפ את קורס הקמינים שלושה ימים לפני יום כיפור ויצא לחופשה קצרה לפמי חזרתו ליחידתו סיירת "שקד" מיד כאשר שמע את סיסמתו ברדיו ירד לדרום הצטרף לגדוד חי"ר קבל פיקוד על מחלקת נגמשים והוטל לקרב הבלימה בחוה הסינית.
הקרב היה קשה והלחימה הייתה בגזרתו לוחמה של םנים מול פנים כאשר המיצרים מסתערים עליהם בגלים, לאחר ילחימה ארוכה ממושכת ואכזרית בשוך הקרב קיבל פקודה להתםנות עם חיילו בלילה הוא פקד את חיילו העלה אותם על 3 נגמשים את הפצועים וההרוגים והחיים יחד ולפני התזוזה ערך סיור אישי בגיזרה כדי חוודא שלא השאיר חייל פצוע או הרוג בשטח, תוך כדי הסיור הזה שמע גניחות בחלק הגיזרה שם התחולל כמה שעות קודם לכך קרב פנים אל פנים קשה, הוא ניגש חעבר הגניחות וראה חייל פצוע בבטנו גונח ולא יכול לדבר הוא הרים אותו על הידיים ומיכוון שלא היה מקום להשכיב אותו בנגמש עמד איתו על הידיים וניווט את המחלקה אל מחוץ לגיזרה אל החפ"ק של אריק שרון אליו היה עליו להגיעץ
כשהגיע לחפ"ק כנה עם הפצוע לתאגד הרפואי כדי שיטפלו בדחיפות בחייל הפצוע בבטנו ומשנדלק האור באוהל הנתוח התברר לו שהחייל שהוא נשא על ידיו כל הדרך הארוכה הוא בעצם קצין בדרגת סגן מצרי.
ואילו אצלנו,לפני 2000 שנה ויותר נאמר בתורה"בנפול אויבך אל תשמח".לוא הוא היה רופא,מכל עם שהוא,הוא היה עוזר לאויב פצוע.בתיכון קראנו סיפור באנגלית"האויב"של פרל באק ,נידמה לי, שעוסק בבעיה דומה לזו.גם סרט יפני"הכפיל",סרט מדהים שמתאר את מותו של האויב,והאויבו של הניפטר מקונן עליו ולא בצביעות.
בכל אופן,סיפורך,שהוא כניראה מהמציאות,מדהים.
מפקד התאגד הרפואי וקצין סיוע אויר בחפ"ק
בעודי משרת במבצע "מנוף" במלחמה כל אחד מהם
מצא לנכון לספר לי את זה כי הם ידעו שהסג"מ הטרי הוא בני ורצו לומר לי שהוא חי.