סיפור קצר על פרשנות

צהרי יום אביבי, השמים בהירים ובריזה קלה נושבת מהים . ממרפסת גג מגדל שלום צופות אם ובתה במשקפת על העיר תל-אביב . האם צפתה להנאתה בשוק הכרמל, סובבה את טבעת המיקוד , ולפתע ראתה את מאהבה אוחז בידה של אישה צעירה ששערות ארוכות הסתירו את פניה . היא החווירה , העבירה את המשקפת לבתה, התרחקה מעט והזילה דמעה . הבת צפתה בבתי העיר והנה באחד החלונות ראתה עירומה מהמותניים ומעלה את חברתה אהובתה, מולה אישה נוגעת בכתפה . הבת הסמיקה, החסירה פעימה, התרחקה מעט , לבל תראה אותה אמה בוכה. כל אחת בפינתה, שלפה מגבון נייר ובעדינות נגבה את הדמעות, פן יימרח האיפור . בדברי התפעלות על מראה העיר, ובהערת אגב על האבק החודר לעיניים , ירדו מהמגדל והתיישבו בבית קפה בנווה צדק הסמוכה. האם ספרה על הדודה, על השיפוצים במטבח. הבת שאלה לשלום הסבתא והסבא, והתעניינה בבולי הכלב המשפחתי. שעת איכות בין אם לבתה . בינתיים , המאהב סיים את הקניות בשוק עם בתו הסטודנטית והתופרת סיימה את המדידות לחולצתה של חברתה. מוסר השכל: המשקפת מקרבת את המציאות, הפרשנות היא בעין הצופה.

בא במייל