מוטק'ה מחלקים לכם כרטיסים לסרט החדש

ימי ילדותינו, נערותינו והחויות שהיו פעם, לא ישובו עוד, אך הזכרונות המתוקים נשארו בליבנו...
הבילויים של פעם היו שונים...
בתקופת לימודי בבית ספר עממי היינו משחקים מחבואים, אחת שתים שלוש...דג מלוח, אֲבּוּ יוֹ־יו (שק קמח) תופסת, חמור (סוס) ארוך, משחקי ספורט שונים כמו מחנים, הקפות, אלאמבוּלי, רוכבים על אופניים (ללא הילוכים ובטח לא חשמליות...) בחורף 5 אבנים, "אבן-נייר ומספרים", אג'ואים (גוגאים), בנדורות (גולות-ג'ולים/ג'וּלוֹת) אָרֶץ (קלאס), גומיאדה, חי צומח דומם, "צעדי ענק" ומשחקי חברה נוספים. בימי שישי אחר הצהרים היינו נפגשים בגן המנורה ליד הכנסת הישנה היום קוראים לו גן הסוס (בור שיייבר) ורוקדים גם "יש לנו גולם המעגל" ו"בן לוקח בת ובת לוקחת בן"...וזו הייתה ההזדמנות "להתחיל עם הבנות".

ימי החופש הגדול שלנו עברו עלי בצפיה בסרטים. אז בסרטי הדרמות בשחור לבן כמו מאדאם איקס וגשר ווטרלו שהעלו בבתי קולנוע דלא קיימים היום יותר, לצערי.

אחכ, סרטים שנצפו בגנים הצעבוריים, פעם בשבוע היו מתקהלים הצעירים יהצעירים פחות, גם לצפות הסרטים, גם להיפגש עם חברים וגם להכיר.

ימי תמימות שלא יחזרו

בילדותינו כולם היו בקייטנה עירונית שהתקיימה בבית הספר. לא היה כסף לבילוי בים או לסרטים. כך שכל ילדי השכונה היו יחד ונהנו מהמשחקים והטיולים.
אך הזיכרון הכי מתוק שלי הוא ארוחת העשר שקיבלנו: שוקו ולחמניה שבשבילנו היה מאכל תאווה. אני זוכרת שממש חיכינו שיחלקו לנו ואם אפשר גם תוספת..
עד היום כשבא לי להתפנק מדי פעם, אני קונה שוקו ולחמניה ונהנית מכל ביס ושלוק כמו אז...

כשהיינו ילדים, לא היו שפע של קייטנות שהפעילו את הילדים בזמן החופש הגדול. ולהורינו גם לא היו כ"כ הרבה אפשריות כלכליות...
נסיעות לחו"ל היו מחוץ לתחום,
אך ים ובריכה היו בהחלט בהישג יד. נסענו הרבה לבריכות ושחינו, פעילות ספורט בריאה ומומלצת ביותר.
גם לשפת הים הרבנו לנסוע וזכורות לי במיוחד הטיוליות באמצעותן נסענו לשפת הים בת"א בימי שבת.

גם בסרטים צפינו ואכלנו הרבה קרטיבים וארטיקים, להפיג את החום.

זכור לי מקרה מצחיק שבו הלכתי עם אחי ואחותי לסרט "הרוסים באים, הרוסים באים". הם רכשו את הכרטיסים ונתנו לי להחזיקם.
לפני הסרט חצינו את הכביש לקנות ארטיק, 3 במספר באותו יום, בקיוסק מעבר לכביש.
לאחר שקנינו ארטיק וליקקנו אותו בהנאה רבה, רצינו להכנס לאולם הקולנוע, אך אז התברר שאיבדתי את הכרטיסים. הייתי כבת 8.
את הסרט כמובן לא ראינו באותו יום, כיוון שכסף לרכוש כרטיסים חדשים לא נשאר לנו.
כשחזרנו הביתה וסיפרנו לאימי, היא הצטערה מאד, ושאלה מדוע לא לווינו כסף מאחד החברים שלהם שעבד בחנות סמוכה...

עד היום אחי ואני צוחקים על הארטיק ה-3 באותו יום שבגללו לא ראינו את הסרט " הרוסים באים, הרוסים באים"...

במשך מספר עונות הייתי עובד בבציר ענבים בכרמי בנימינה. היינו בוצרים ערבים ויהודים שכם לשכם. בארוחות הבוקר-צהרים היינו מחליפים מאכלים. אני אכלתי את הפיתות, ונתתי את הלחם השחור. היתה אחוות עובדים לשמה. עד היום אני מכיר אנשים מהכפר השכן גיסר-אל-זרקא. מברכים לשלום, ואפילו שותים קפה יחדיו. הלוואי והשלום שלנו "הקטנים" יחלחל למעלה למנהיגות, שלהם ושלנו.

חופש הגדול בשבילי זה היה לנסוע לדודים למושב באיזור הצפון הרחוק ששם היה לדוד מטע של עצי
פרי לא אשכח את האפרסק של פעם הכי גדול לא כמו היום ועסיסי . הייתי נוסעת למטע ביחד עם בני הדודים הילדים של הדוד ומבלים שם שעות שלמות בעזרה בקטיף... תפוחים שזיפים סגולים אפרסים ועוד

זיכרון חשוב שלי הוא שנסעתי בערך בכיתה ז' או ח' לקרובי משפחה במושב ליד נתניה ושם הייתה ספריה גדולה. כל החופש ישבתי וקראתי, והספר הכי אהוב ומרתק שקראתי היה קורות חייה של ז'אן דארק. כשקראתי מה עלה בסופה ישבתי ובכיתי ימים שלמים, והזדהיתי עם כאבה הגדול.

בזמן שהיה צנע בארץ הייתי בגיל טפשעשרה ונסעתי בטיול יום באנייה בים התיכון. גיליתי שגלי הים לא עושים לי רע בנגוד לילדים אחרים שלא נכנסו לחדר האוכל מכיוון שהיו להם בחילות איומות. לימים עבדתי באוניית מחקר באילת וזה מאד עזר לי. בצהריים נכנסתי לאכול וגולת הכותרת היתה מנה אחרונה של אפרסקים גדולים וצהובים מקופסת שימורים.עד היום אני אוהבת אותם.
השיא היה שהיתה מסיבה עם הגרלות ואני זכיתי בעוד טיול כזה.אני לא מצליחה לזכור למי נתתי מתנה את הטיול הזה.עברו 65 שנה מאז ואני עדיין אוהבת לשוט בים.

זכרון הילדות המתוק שלי ביותר הוא דווקא מהחופשה בין בית ספר לגיוס לצבא, ניצלתי את הזמן להרוויח מעט כסף והתחלתי לעבוד בתור כרטיסנית בקלנוע מגדל חולון.
היתרון הגדול ביותר הוא שאישרו לעובדים להכנס לקלנוע בחינם!

זיכרון ילדות יפה- את החופש הגדול הייתי מבלה מחוך לעיר, הרחק מכאן ,באירופה, באיזור כפרי מלא ירק , עצים.היתה שם תחנת קמח, נחל דגנו שם דגים עם בני דודים .עוד זיכרון שהיינו נוסעים לחו'ל לבקר קרובי משפחה. הכל היה חדש, מרתק וממש חיכיתי לזה בכיליון עיניים

״מוטקה״ מחלקים כרטיסים לסרט ״יולי״. ומי שלא יזכה בכרטיסים - אלה וגם אלה - כדאי שילכו לצפות בסרט הנפלא. בימוי מעניין, צילומים נהדרים, משחק מעולה, סיפור מעניין וגם המוסיקה שעולה מדיי פעם (במיוחד במהלך מופעי הריקוד), גם היא מוסיפה למהלך הסרט. לכו לראות ותהנו !

זמן הילדות ; אני לא גדלתי בעיר גדלתי במושבה. היה זמן קשה לא כמו היום הכל בהשג יד. הינו נהנים ברחובות לבוא לזרוק את התיק של בית הספר ולרוץ לחברים לשחק את המשחקים של פעם.במיחד את המשחקים
של הלילה שוטרים וגנבים .מחבואים, לא הינו כל כך רוצים להכנס הביתה.
בחופשים הלכנו לעבוד בקטיף , היה כייף לא רגיל אבל הבוסים היו עובדים עלינו כדי לא לשלם..

שלום נוי, אבדתי את הידיעה ששלחת לי על זכייה בכרטיסים לסרט יולי בסינמה סיטי. הם כבר לא מציגים חוץ מיום שני הקרוב בשעה 18:20 בסינימה סיטי בראשון לציון. האם תוכלי לשלוח לי את קוד הצפייה חינם לטל:0528633881.-חנה הרפז -תודה מראש.