ארצי הברוכה.

טובה אדיבה, נהדרת.
לא כל יום אני חושב עליך,
כותב אחד מבניך.

בין דאגה לדאגה, לגבולותיך,
לא מפסיק להעמיק שורשיי
בך.
יפה נופיך, ערישה לשנתי.
את השראתי לכתיבת שיריי.

ציפורי הדרור, הטו כנפיכן
למרום, עד הרקיע השביעי,
הביאו ההבטחה, לאמור,
תמו חבלי יסוריך, ארצי.

סובו ציפורי הדרור, הקיפו
ארץ, הביאו הבשורה, לכל
שער וחלון, לא עוד רעב, כי
מלאה הארץ שפע תנובה
פרי האדמה.
לא עוד שנאת אחים ורשע.
תקווה ואהבה מלאה הארץ.
מה עוד אבקש ארצי, ואין?

ביום הזה התגשם חלום,
לראות אותך בגדולתך,
תפארתך הרבה, ארצי.
תיבת מנגינותיי, העצובות
והשמחות, לעת זיקנתי,
ושארית ימיי...