מעבר למחר.

נזכור את האתמולים, על
שפת ים, מול שמש
אדומה שוקעת.
גוונים, אפור ירוק, כחול.
סלע שחור רקוע, מוצדף,
מלא חיים, עטור חול ים
תיכוני צהוב. הרבה צהוב.

לא מתגעגע למסך הקטן.
הוא לא חסר לי.
יושבים בתוך השקט הרועש.
מחשבות עולות. חושב
אודותם, הוריי, אחיי, איך
חציתי מחסום הזמן, עוקף
אותם בשנים, מותיר יקיריי,
הרחק מאחור.
הכתוב על אבן השיש דהה,
בשובי אקנה צבע שחור.
אבחר מכחול דק, לחדש
הכתוב בחרוט.

ים כחול. כסאות, כובעים.
שמשיות צבעוניות. גופות
משתזפים. שפה מוכרת.
תנועות ידיים, דומות.
על ספסל מקומי מבורך,
זוג מבוגרים. שתי גלידות.
רעייתי ואנוכי, מול הים.