איילת השחר.

הופעתך מבשרת מותו
של הלילה, ולידתו של יום.
בקור ובחום, בשדה זרוע,
או בחולות מדבר. מתעורר
איתך.
במערכות אתה צופה אלינו,
מאיר שבילים טרם קרב.
עיניים אדומות, אזניים
קשובות להלמות הלב.

ארבעים שנה ראשונות
בזרימה איטית, זחלו השנים,
עקב לצד אגודל.
כל הזמן הזה אתה מעלי,
מאיר. 
לא צפיתי אליך, לא הכרתיך
עד הלום.
ופתאום השנים רצות מהר,
ובין לבין, חווה אובדנים בדרך. 
וכמעט, כמעט עוד ארבעים שנה
נוספות, סופר.
דוממות. פעם שמחות,
פעם נוגות, מתווספות
על ארבעים הראשונות,
כבדות, לאות...
איילת השחר, כוכבי הזוהר,
חולם אותך בכחול חיור,
אך אורך יהל.
בבוא יומי, עת גופי הדל
יאמר 'שבעתי חיים',
במעלות, אורך יילווני... 


אנפה במעופה (פסל קינטי).
(להקליק על התמונה).