פיסות.

קטנות, פורש לפניי.
ממיין אותן, חושב, זה
הזמן לחבר אותן אחת
לשניה.
'רק רגע, ראה שכולן כאן'.
שלא שכחת אף אחת?
'כן, הנה עוד פיסה אחת,
אותה כמעט שכחתי.

לפני שנים אמרת, 'אל
תנסה לחבר ביניהן, זה
ייעייף אותך, בבוא היום
הן תסתדרנה מעצמן'.

בדמדומים, או בלילה,
פיסות קטנות עולות
מול עיניי.
רואה אותן מתקרבות
אחת לרעותה. נוגעות
ברוך, זו בזו, מתחברות
לפיסת חיים אחת.

האחרונה משלימה.
מהנה. מסבה שמחה.
דמויות קטנות צצות. 
רגליים קטנטנות
מתרוצצות.
פיסת הנכדים, היא.
מרקם חיים, עד 
הלום.