המזכירה-סיפור

 כאשר התקבלה לעבודה בחברה שלנו, המה המשרד כמרקחה, כולם באו לצורך ושלא לצורך, מעמידים פנים כאילו עוסקים בענייני העבודה וכאילו מחפשים תיק -כדי לראותה.
ניבה המזכירה החדשה בולטת בהופעתה, גבוהה, שיער בלונדיני חלק , חטובה וסקסית במיוחד בעלת פנים סלאביות יפיפיות ניתקבלה לעבודה בלשכת המנכ"ל.
עד לבואה של ניבה נחשבתי לחתיכה של המשרד כשדני הסמנכ"ל החרמן , נשוי לא באושר מחזר אחרי ללא לאות. אני בת שלושים ושתיים , גרושה, אם לילדה ביסודי ועובדת בכירה למדי במשרד שעוסק בהשקעות ובנדל"ן.
חששתי ולא חששתי מפני המזכירה החדשה, שגנבה את ההצגה, אולם הרגש העז ביותר אשר קינן בי כלפיה היה סקרנות.סקרנות עצומה אחזה בי לדעת מי היא, מה עשתה ומנין באה. ברם לא היה זה באופיי לבוא ולחקור אותה.
חלף חודש מאז החלה לעבוד בחברה, ואני ראיתי כי טוב לא ייצא מעבודתה, מידי שעה היה דני החרמן נכנס לחדרה של ניבה כאילו בענייני עבודה. הבנות במשרד השתוללו וגיכחו מאחורי גבו, מתלחשות כי הוא מוכן למכור את אשתו וחותנו העשיר שקנה להם דירת ארבעה חדרים מפוארת בגבעתיים תמורת יחסים עם הפקידה החדשה.
באחד הימים, בהיותי בשירותי הנשים , שמעתי מתא סמוך כי מישהו מטיל את מימיו, הקולות נשמעו בדיוק כמו היה גבר עומד ומשתין.יצאתי מהתא והמתנתי, היא יצאה מתאה, הביטה בי במבט מוזר, סרקה את שיערה מול הראי, משחה שפתון אדום לוהט על שפתיה והיתיזה על עצמה כמות גדולה של בושם.
כשיצאנו מהשירותים אמרתי לה בטון מתוק כדבש:" עכשיו אני יודעת מנין אני זוכרת אותך, הייתי במסיבת הסיום של הטירונות של בן אחי, ושם ראיתי אותך, אז היית חייל יפה תואר". כממתיקת סוד חייכתי אליה והוספתי:" השינוי רק הוסיף לך...הרבה יותר מאשר בחור..." יריתי בול "בינגו" מייד השתפכה אלי בידידות, בדביקות דבשית, כאילו גדלנו יחד. "תודה תודה, אמרה, מסיטה בידה בתנועה מוגזמת את שיערה הבלונדיני, "אבל בינינו, עדיין לא עברתי את הניתוח הסופי, אני בדרך, תודה לך שאת שומרת את זה בסוד....את מבינה אותי, נכון?!"
לא הייתי צריכה הרבה , רק לספר את הסיפור בסוד כמוס לציפי, הרכלנית של המשרד, בתוך שעתיים נתפשטה השמועה כאש בשדה קוצים.
עיקר השמחה נבע מהצחוק על חשבונו של דני הסמנכ"ל החרמן "קזנובה פגש את קזנוב"
"הלך הזרזיר אצל העורב" פלטו הפקידות בקולות צחוק רועמים. אחרי יומיים היא עזבה מעצמה, הותירה אחריה שובל של סיפורי פיקנטריה ופולקלור. לאחר שעזבה אפילו בעל החברה, הפולני הזקן והעשיר, לא יכל להימנע מלומר לדני : "נו אז מה, אז הגברת היה אדון.....?