מונית.
ששים ושבע. חוזר משם.
שתיים לפנות בוקר מגיע
מאי שם.
שלושה חודשים,
חולות סיני.
תרמיל גב.
שלושה חודשים נעדר.
בגדים לכביסה.
שתיים לפנות בוקר מגיע
העירה.
תופס מונית לילה
נוסע הביתה, אל
הרעייה.
אבל אין בית, גרים
אצל הדוד,
בינתיים.
ספק אם יכול לשוב
למקום עבודתו?
בעל הבית לא יחכה לו
ודאי הושיב
טרקטוריסט במקומו.
שתיים בוקר,
העיר עדיין ישנה
בדרך הביתה.
חושב "דיה צרה בשעתה,
מחר יום חדש".
(תמונה: שני מימין על הזחלם - להקליק.)
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
מונית. מוטי.
אכן, אחרי מלחמת ששת הימים. יחידת צנחנים בסיני. אין זמן להתגלח.
תודה, מוטי, תגובתך לשיר - 'שתיים לפנות בוקר' -
בריאות ונחת.