בעיית שוויון הכוחות

בתוך הג`ונגל בסבך העצים המשתלחים פרא, הסתובב סביב עצמו זאב רעב. הוא ניסה להחביא את עצמו מאחורי שיח גבוה לשלוח עיניים אורבות בין סבך עלים צפוף ולהמתין לארוחה מזדמנת. ג`ירף תועה, תאו בודד, או בופלו מזדקן, הוא מוכן אפילו להסתכן ולשלח את שיניו בצבוע קשיש, העיקר לסתום את החור הנורא הזה בבטן. מרחוק, הוא מבחין בשועל שמנמנם קלות בצל העצים מתגונן מהשמש הקופחת. המחשבה על תפריט המכיל בשר שועל לארוחת צהרים מוצאת חן בעיני הזאב והוא החל עושה את דרכו אל השועל המנמנם. נחירותיו הקצובות של השועל השכיחו מהזאב כמה כללי זהירות חשובים, השועל בעל האוזניים החדות הספיק להתעורר ולגלות את הסכנה המתקרבת. השועל עושה חושבים, ומחליט לפתור את בעיית שוויון הכוחות כאן ועכשיו. אחת ולתמיד. לא יתכן שהזאב ינסה את מזלו בכל פעם מחדש, והוא השועל יצטרך לברוח כמו שפן מצטיין! הוא מסובב בשלווה את גבו לכיוון הזאב המתקרב, מרים עצם גדולה שבמקרה הייתה מונחת בדיוק שם, מרים אותה אל על, וקורא בקול, כאילו מדבר לעצמו: `הוי כמה שטעים לאכול בשר של זאב, זו הייתה באמת ארוחה יוצאת מן הכלל, כדאי לחפש עוד זאב אחד לקינוח!` הקול הגיע בדיוק לאן שהיה צריך להגיע. אוזניו הארוכות דיין של הזאב קלטו את המסר. הוא הכניס את זנבו בין רגליו, וברח כל עוד נפשו בו. `נשארתי רעב, אבל לפחות ניצלתי ממוות בטוח`, לחש הזאב לעצמו. מפנים את המסר שלא כדאי להתחיל עם השועל, זה יכול להיות מסוכן! למעלה, על העץ שמסוכך על השועל, ישב הקוף ועקב אחרי ההצגה. הוא קצת התאכזב. הוא היה שמח לראות את השועל הערמומי הופך לחתיכות נוטפות דם בשיניו האכזריות של הזאב. מבחינתו ההצגה לא נגמרה. בדילוגים זריזים מענף לענף מיהר הקוף למאורתו של הזאב, תפס אותו מתנשף אחרי ריצת הבריחה המהירה מאימת השועל, וצעק לעברו: `כמה שאתה פתי! איך הצליח השועל לעבוד עליך, וגרם לך לברוח כשזנבך מקופל בין רגליך כאחרון השפנים`. הזאב שמע והתרגז באמת. הוא חקר את הקוף, והשתכנע שארוחת השועל לא כללה יותר מאשר כמה עצמות שנותרו מסעודת האריה. הורה לקוף לעלות על גבו, ובדהרה עצבנית פנה ללמד את השועל לקח אחת ולתמיד. כבר מרחוק הבחין השועל בזאב המתקרב והקוף יושב על גבו. במוחו השועלי חישב אחד ועוד אחד, והתמונה התבהרה במלואה. בשלוות נפש הפנה את גבו אל הכיוון שממנו מגיע הזאב, הרים את ראשו אל העצים הגבוהים וקרא בקול: `איפה הוא, הקוף המעצבן הזה? כבר לפני שעה ביקשתי ממנו להביא לי עוד זאב לקינוח, למה הוא עדיין לא הגיע?!` לשועל ולזאב שלום. לקוף לא! הרעיון המרכזי באגדת עם זו תוביל את הקורא המחייך לפרדוכס קטן: הוא לא יודע עם מי להזדהות. נכון הזאב הוא האכזר, הוא בא לטרוף. אבל אלו הם החיים. ממה יחיה הזאב אם לא יטרוף?! (כאילו שאנחנו צמחוניים...) השועל בסיפור הוא המסכן שמצליח להתחמק בערמומיות, לכאורה, מה רע? בדרך כלל אנחנו נוטים להזדהות עם המסכן שמצליח להתחמק מסכנה, גם במחיר של שקר שחור או לבן. אבל, כאן קשה לנו קצת, היינו מעדיפים, כמו הקוף, לראות את השועל הערמומי הופך לחתיכות בפיו של הזאב, השועל בכל זאת מסתמן בעינינו ככוח רע. ולא לחינם, כי הוא באמת כזה, הוא ערמומי, הוא צבוע, הוא נוכל... הוא פשוט רע. גם בחיים יש אחד כזה, שועל ערמומי, שמכל הסיבות שבעולם מגיע לו למות, ולו מהסיבה הפשוטה שהוא מפריע לנו לחיות את חיינו הרוחניים בשלווה. הוא צובע את כל הרע שבעולם, בצבעים מפתים ומרהיבים, הוא עומד על כל צעד ושעל שאנו עושים כדי להתקדם בחיינו להעצמה רוחנית, ובחלקלקות לשון הוא מוביל אותנו לאחור אל המדרון. וכשאנחנו באים לתת לו את המגיע לו, ולעשות את המוטל עלינו כדי שנוכל לחיות, הוא פשוט גורם לנו לפחד ממנו. הוא גורם לנו להבין, שהוא יותר גיבור ויותר חזק, הוא מספר לנו ברמז שהוא אוכל עשר כמונו לארוחת בוקר בלי מלח, וסתם כך לא כדאי לנו להתחיל אתו כי גם האנשים הטובים שמנסים לעזור לנו לצאת מהבוץ ולגמור איתו אחת ולתמיד, גם הם מגויסים לשורותיו והם בסך הכול קופים שעושים את פקודותיו. אם נפנים את המסר, נקלוט את העיקרון, יתכן שבפעם הבאה כשהיצר הרע ימתין בסיבוב, נוכל לתת לו מנה אחת אפיים ולא ניפול ברשת שפרש לרגלינו.

א במייל