בין לבין.

הוא השאיר את הגיא 
הטרשי מאחוריו, צעד 
על קו הרכס.
'ארוכה הדרך למטה,
טוב להימצא בגבהים',
חשב.
השביל המתפתל מטה
מוכר.
הוא זכר שחלף על פני
אבן אדומה.
'מי צבע אותה אדום'?
זה קרה בעולם הזה, והוא 
עכשיו מהלך בין לבין,  
חושש כשייגמרו הסימנים 
המוכרים, לא יוכל לשוב.

עצר כי נעלמה הדרך.
'היכן הוא עכשיו', שאל?
מוצא עצמו מול שעריה של
עיר לא מוכרת.
סמטאות רחבות. חלונות
פתוחים לרווחה תחת
שמים גבוהים.
ערב רב גדש האדנים
מצביעים לעברו, שומע
אותם אומרים, 'הוא האיש
שחצה הגיא טרשי. 
הוא שצעד על גב ההר,
הוא אשר חצה השערים'.

מתלבט אם להשיב אליהם
מבט? לא יתכן לו הם מחכים?
תרועת חצוצרות ליוו צעדיו.

'למה חשב שהשביל מוביל
מטה  בו בעת כל הזמן הוא 
בעליה'?
'המסע לא תם', חשב.
לפחות הוא לא מהלך ​​יותר
בין לבין...