הומור ליל הסדר.
כתבתי הבוקר.
כשפחד הקורונה כופה על העולם להסתגר בבתים, אזרחי מדינת ישראל
הפגינו יצירתיות יוצאת דופן, הם הוציאו שולחנות לחצרות הבתים, וחגגו יחד עם שכניהם
מעבר לגדר, את ליל הסדר. שרו שירים מן ההגדה של פסח: "מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות".
אזרחים אחרים יצאו למרפסות הבתים ונופפו, ברכו אלה את אלה, ב'חג שמח' ובריאות.
שרו: "עבדים היינו לפרעה במצרים". עודדו איש את רעהו: "עברנו את פרעה, נעבור גם את 'הקורונה', הקטנה עלינו".
ולתדהמת כולם, אזרח יצירתי אחד, במרפסת גבוהה, הפשיל מכנסיו והציג את עכוזו הוורדרד, מול שמי הקורונה, והפריח נפיחה גדולה כתרועת שופר, כזאת שהפילה את חומות יריחו, בניחוח חריימה וגפילדפיש, ערבוביה גדולה, שאילולי המסכות הפנים שהגנו על האנשים, היו קופצים מן המרפסות, מטה.
לשאלה, מה זה אמור להיות? האיש השיב, "זאת דעתי על הקורונה". (חיוך).
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
אם מעזים בזמן כזה, של קורונה, המפילה חללים,
לחגוג ולצחוק על חשבונה, סימן שנעבור גם את המגפה הזאת,
בשלום.
בריאות ונועם, מירי. (חיוך).
(להקליק "עריכה").
החצי הכוס הריקה אצלך תמיד מלאה
'אופטימיות'. כן, לפחות משתדל. הרווח בצידו עצום.
שכן הפסימיות, חיה באפור.
בה בעת מעבר לאפור קיימת קשת צבעים מרהיבה
הנותנת טעם לחיים ורצון להמשיך לחיות בתוכה.
קשת מופלאה זו, האנשים הפסימים, מחמיצים.
ניסו ידידי, עיסוקך בזמר מסבה הנאה גדולה לאותם
ציבורים אליהם בהתנדבות אתה מגיע, אני מצדיע לך.
בריאות ובשורות טובות. (חיוך).
(להקליק - "עריכה").