דבר אל העצים.

כשהם מדברים אליך, תענה להם.
'היתכן! ממתי עצים מדברים?' מסתבר שכן, הם מדברים.

בוקר,  בוקר יורד לעשות סיבוב בגינה. לנשום את האויר הצח, לראות מה התחדש בגינה? מי מהשתילים החדשים ששתלנו, נקלט ומי לא?
פתאום אני שומע מישהו קורא לי, "היי בעל הבית".
הסתכלתי לעבר השער לראות מי קורא לי?", אולי מישהו שמחפש עבודה קרא?
אך לא ראיתי אף אחד על יד השער.
שוב, "היי אתה בעל הבית תסתובב, אלי, כן זה אני קורא לך".  
הסתובבתי ישר מול עץ פרי הדר, 'פומלה', מנפנף אליי בענפיו הגדולים.
 "מה אתה מתפלא כל כך?, כן, אני קורא לך".
'וואוו, איזה פלא. ממתי עצים מדברים?' ולעצמי  אמרתי, אם הייתי אדם דתי, הייתי עונה, "בעל הבית יש רק אחד,  זה היושב במרומים",  כך האנשים הדתיים אומרים,
מי יודע אולי הם צודקים?'
"שמע", ,אומר לי העץ "בחודש האחרון ראיתי אותך כורת שלושה עצים גדולים, שלושה מבני אחיי הבוגרים, והחלטתי לשבור שתיקה ולדבר איתך, לשאול אותך, האם גם אותי אתה מתכוון לכרות?".  
'שומו שמים, העץ מדבר!' 'לא!, מה פתאום לכרות אותך, תן לי להסביר למה כרתי אותם, למרות שהיו יקרים לי. ראיתי איך השבילים היצוקים לידם, שבילים עליהם עבדתי כל כך קשה לבנות אותם, ראיתי איך הם נסדקים ומתרוממים, והבנתי שטעיתי כשנטעתי את העצים האלה קרוב לתשתיות הבית, גם ראית כמה קשה עמלתי כדי לכרות את שלושת העצים האלה, ממש עבודת פרך,  אך לא הייתה לי ברירה, אלא לכרות אותם כל עוד כוחי איתי היום, ולמנוע נזק גדול מאוד בעתיד.
שלושה עצי נוי יפים,  לא עצי פרי. נשירים מאוד בסתו. הסבו לנו עבודה רבה, ובגילנו קשה לטפל בהם. יבוא יום ותוכלי למחול לי', פומלתי הטובה.  שלך בחיבה גדולה.