לחטוף על הראש.

לחטוף בראש.

תחילה מהרעייה, אחר כך, מהבן הבכור. (50) אחריו האמצעי,(48).
ומבן הזקונים, (40), גם.
"אבא, אמא סיפרה שהלכת לשחות בבריכה, אתה יודע כמה זה מסוכן, ובכל זאת הלכת לבריכה.
"אבא, בכל שיחה איתנו אתה מזכיר לנו ללכת עם מסכות וכפפות, ולהזהר לא להדבק מהקורונה, ואילו אתה עצמך לא נזהר ולא שומר.
כאילו מה אבא, נגיף הקורונה לא מעניין אותך? לא מפחיד אותך?
אבא תעשה טובה, אל תלך לבריכה, תוותר על השחייה, או קיי?"
בסדר לא אלך בריכה, 'נחליף נושא, או קיי?'  

יום שישי שעה שלוש, גמרתי איזו עבודה (קשה בגינה) והחלטתי ללכת לשחות בבריכה, על אף מחאותיה של אשתי, לא ללכת.
שלושה חודשים כמעט, מועדון הספורט, כולל הבריכות, היה סגור.
בתחילת יוני, עם גל ההקלות במשק, פתחו שוב את מועדון הספורט.
וכמו כל שנה גם השנה חדשנו את המנוי לבריכה.
מסתבר לא הייתי היחידי שחשק לבוא לבריכה.
אחרי בדיקת חום ומלוי טופס וחתימה בכניסה למתחם, צעדתי דרך הלובי, פנימה.
הכל נראה נפלא. הפרחים, הדשאים. העצים השמשיות המשפחתיות, הדרגשים למנוחה. המים הצלולים בבריכה הפתוחה.
חשבתי, אחרי יום עבודה מעייף, אשחה רק עשר בריכות. שחיתי ארבעים, לאט, בכייף.
יצאתי מהמים והתרווחתי על מיטת הפלסטיק. הראש בצל והרגליים בשמש הקיצית הטובה .
נרדמתי והתעוררתי מצלצול הנייד המונח בתוך התיק.
כמובן, אשתי הדואגת, על הקו.
"איפה אתה, אני כבר שעה מצלצלת אליך ואתה לא עונה?"
'הכל בסדר, אין צורך לדאוג, מתקלח וכבר חוזר הביתה'.
עשיתי מקלחת טובה עם המון שמפו, וחזרתי הביתה, לחטוף על הראש מהמשפויחה.
מקווה לעמוד בדיבורי, לא ללכת לבריכה.
שבת שלום. (חיוך).  

אה, התמונה. קפיצה מהמקפצה לפני מליון שנים. מזכירה איך נראנו פעם. (חיוך) 
(להקליק על התמונה)