פגישה.

פגישה.
"אהלן, אהלן, מוישיק".
'אהלן, שייקה... אהלן,   יהודה'לה'. 
 "וואוו, כמה זמן לא התראנו?"
'המון, המון שנים'... יותר מחמישים שנה. לא להאמין איך הזמן רץ".
מוישיק, מוישה'לה, ספר, מה שלומך?"
 אשה ילדים, יש?...  ממשיך לצייר?"...
'כן. נשוי. אשה, ילדים, נכדים. אלה החיים'. 

"מוישלה למה אתה פתאום נבוך?"
'מוישה'לה, 'מוסה', 'מוישיק', נו באמת, מה אנחנו עדיין נערים בקיבוץ
להמשיך  קרוא לי מוישה'לה?'
"נכון, גם אני מזמן לא קוראים לי שייקה, קוראים לי ישעיהו."
"ואני יהודה, בלי, לה".
'או קיי,  יהודה... ישעיהו, יקיריי, זוכרים איך הלכנו מכות עם הקבוצה
היריבה בכדורגל, זוכרים?'
"זוכרים,  זוכרים".
'והעונש שקבלנו כשסחבנו עופות מהלול, זוכרים?'
"זוכרים, שבוע ימים לשטוף סירים במטבח. "שובבים גדולים היינו".

'תגידו איך קורה שאנו נפגשים היום, אחרי כל כך הרבה שנים?'
'ולמה אתם מחייכים?'
"כי מזמן אנחנו לא פה, מחלות, אתה יודע, לא יצאנו מזה,
אנחנו לא פה, אנחנו למעלה".
"אתה גם, כמעט. התהפכות עם הרכב... ניתוח מעקפים. טוב שיצאת מזה". 
'רגע, רגע, מה אתם לא בחיים? והפגישה הזאת, איך?' 
"פגישה בזיכרון, משה, בזיכרון"...