דמותך.
כותב.
שקיעה זוהרת צונחת
לאיטה בים.
רגע בו געגוע צורב מעלה דמותך
מול עיני. עינייך ירוקות ממיסות לב
אבן, ולבי הרך מתפרק לרסיסים
זוהרים.
מגב הזמן מוחק. כה מעט נותר לי
ממך. את הולכת ונעלמת.
שואב פיסות זיכרון מתרוקן.
צריף, החדר בו אהבנו. חיוכך
המפתה. בקשתי לאהוב אותך
בחושך, להסתיר סומק פניי.
את ביקשת אור, להנציח רגעים
קסומים. חייכת. שאלתי למה?
"הסומק בפניך כשעינייך בשדיי"
תשוקתי בלהבה. מעיז. מתגבר
על עכבה סוררת. ידיים רוטטות,
פורמות מפשיטות, נושק שפתיים,
שדיים...
שבע ימים, סוגר מעגלים, משלים
עם מה שאני, ומה שהייתי.
בין ענני הזמן את נותרת צעירה
יפה עד כאב.
מול הים. דמותך קרובה רחוקה.
עיניים ירוקות. אני יונק שאריות
טעם שפתיי בצווארך.
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
ציור נהדר! המתאים לשיר...
ודמותה ההולכת ומתפוגגת
בזמן שעבר
אבל, הזיכרון נוצר את האהבה שהיתה בעבר...
גוונים רבים לזיכרונות. מול הים. לזיכרון הזה 'עיניים ירוקות', גוון ורוד, מלא נתינה.
(גווני תמונה מוארת).
תודה. יום עצמאות שמח ומהנה שושי.
בריאות ונועם. (פרח האמריליוס).
יום עצמאות שמח לך וליקירייך!
תודה! על הפרחים! (מגינתך?)
יפים... יפים...