בנק הוא לא ידיד

בזמן האחרון כמה מהבנקים הגדולים צמצמו את כוח האדם שלהם.  רוצים עוד רווחים. בעתונים הכלכליים מצאתי שרווחי הבנקים דווקא עלו. צימצום מספר העובדים שיפר את מצבת הרווח. מה קרה ללקוחות? הנסיון שלי דווקא לא היה טוב.
יש לי חשבונות בשני בנקים – דיסקונט והפועלים. למה שניים? ככה טוב לי. אבל השירות שאני מקבל – גרוע בשניהם כאחד. אינני מרגיש כמו לקוח, שבעלי עסק צריכים לשאת בכבודו. אני מרגיש שמזלזלים בי. זו  לא רק הרגשה לא טובה, זה גם פוגע מעשית.
התמונה הראשונה - פרסומת של בנק הפועלים. אבל אתחיל בבנק דיסקונט. קבלתי הודעה מבן משפחה המשרת באמריקה, שהוא מבקש לעשות שינוי קל בחשבונו בארץ. משהו שמצריך שיחה של שתיים-שלוש דקות. האיש סיפר לי שבגלל הבדלי השעות בין ישראל ואמריקה, הוא קיבל צלצולים באמצע השינה. כאשר ניסה לצלצל לארץ – לא נענה. "הצילו", פנה אלי. ו...צדק.
התקשרתי לסניף הבנק פעמים אחדות בשעות הקבלה. שמעתי את הטלפון מצלצל. המתנתי, לפעמים חצי שעה, לפעמים שעה. שמעתי את הטלפון מתנתק וחוזר לצלצל. הבנתי, שמישהו משחק בטלפון אבל תשובה לא קיבלתי. אחרי ארבעה ימים, התעקשתי ו...הצלחתי. הקלקתי על הכפתורים והחלטתי להמר על מחלקת המשכנתאות והיא אמנם ענתה. הפקידה העבירה אותי, לבקשתי, אל מנהל הסניף.
אני לקוח של הסניף לפחות ארבעים שנה, אמרתי לו. "לפני שאני נולדתי", השיב וסיפר לי שהוא מנהל חדש בתפקיד. שלושה שבועות בלבד. פעם היתה סיסמא לבנק דיסקונט: "הוא לא רק בנק הוא גם  ידיד". אז היום הוא כבר לא ידיד וגם את הסיסמא לא זוכרים.
"אני לא פקיד של הבנק", הצהרתי בפניו. "אני מבקש יחס של לקוח ולא זלזול". האיש היה מנומס והבטיח לי שהוא פועל להגדיל מחדש את מספר פקידי הסניף. בסופו של דבר, אחד הפקידים סיכם איתי את הבעיה בתוך שלוש דקות. שיחה, שלא יכולתי להסדיר במייל, נפתרה בשיחה קצרה.
לפני ימים אחדים פניתי אל "ידיד" אחר – סניף בנק הפועלים. ביקשתי להסדיר עניין בחשבון שלי שם ו...לא הצלחתי לקבל תגובה בטלפון. גם שם, אני יודע, סגרו עמדות ופיטרו פקידים. השירות – רע.
חשבתי לעזוב את הסניף ולעבור אל בנק שנותן שירות ללקוחותיו. אבל מכר שלי שמכיר מישהו בהנהלת הבנק, ניצל את קשריו ולמחרת קבלתי צילצול מפקידת הבנק. כלומר, אם יש לך קשרים, אתה לא צריך פרוטקציה.
נראה לי שהחלטת בנק ישראל להקל את המעבר בין סניפי בנקים תזכה להצלחה אצלי.

אימרה (מתוך גנזים) 
אמר הסופר אברהם שלונסקי: מהו שיעמום? כשאתה יושב בהרצאה, מציץ בשעונך בשעה 12 ונדהם לראות שהשעה רק עשר.