פרחים מפלסטיק.

פרחים מפלסטיק, יפים, יפים,
בני אל מוות...
שושנים עטורים עלי גביע ירוקים,
מסורגים עורקים דקים.
יצירת פלאים של בני האדם.
פרחי דליות יפים, זוהרים
באגרטל צבעוני, בלי מים.
אך נכלמים, נחבאים אל הכלים.
פעם בשנה אני שוטף אותם
בברז, להסיר מעליהם את האבק
ולהשיב להם את חיותם,
ואת הברק, והם חוזרים בן רגע
לעלומיהם. ומחזיר אותם לנדנם.
הם מחייכים אלי חיוך ביישני,
ואני קורץ בעיניי, מחייך אליהם,
אומר 'אני יודע, אתם לא אמיתיים
אתם מפלסטיק.

שיח השושנים בגינה ריחו משכר.
אותו אני מדשן ומשקה במים חיים.
אך פרחי הגינה עונתיים הם,
בני תמותה.
נבילתם משרה עצבות, מזכירים לנו
את אובדן עלומינו היפים.