ים הוא ים.

נתין חבל ארץ קטן העל
פני הגלובוס, 
נקודה זעירה לחוף ימים. 
שם או כאן אותו הים.
שחפים חגים מעל.

מנווט ספינתי בסער וברוגע.
סירנות הים לא פיתוני בשירתן 
האלוהית, תמיד חוזר לחוף.
אני אזרח העולם. יונק ממעיין
קורותיי.
ימיי, שנותיי החולפים עם הרוח 
החולפת בין הסדקים. 
מתקן, אוטם, סוגר.

שירת אימי מתנגנת באוזניי, 
ידה מנענעת תינוק בערישה
שירתה מרגיעה.
אזרח העולם, נוגע מלטף, 
עובר... העובר... עובר...