הסבתות שלי, לפעמים הן נדחפות לי לזיכרון

הנכדים שלי, בני שנה ושנתיים, מצחיקים אותי, אני סופקת כפות ידי בהנאה, מתחילה לקפץ ולרקד, תוך שאני מביטה בהם בעיניים מִשְׁתָּאוֹת ומתמוגגות.

ובכל פעם מחדש אני חוטפת סוג של דֶּזָ'ה ווּ, משולב בְּהִתְגַּלּוּת.

 כי באותה שניה שאני מקפצת ומרקדת לי, עם הפרצוף המשתאה והידיים הַסְּפוּקוֹת, אני רואה לנגד את עיני את סבתא רחל שלי, שבדיוק כך היתה מתלהבת ממני, ומהאחים ומבני הדודים שלי, כשהיינו ממש ממש קטנטנים.

 זה גורם לי לעצור שניה, טיפה להיבהל מהנוכחות הכלכך פיזית שלה, ואז לְדַמּוֹת אותה, מצטרפת אלי לַשִׂישׂוּ וְלַשִמְחוּ עם לֶנִי וְרוֹם, הנכדים שלי, שהם בני הנינים שלה...

 באיזה סיטואציות הסבתות שלכם נדחפות לכם לזיכרון?