ילדיי היקרים

יש לי חלום , כשאהיה זקנה , לחיות כל פעם בבית של אחד מכם . אני בטוחה שהחלום שלי יסב לכם אושר רב ,התרגשות וסיפוק אדיר. כשאהיה אצלכם בבית , אצייר על הקירות שלכם בטושים בלתי מחיקים , אסתום לכם את השירותים בגליל החום שסביבו נייר הטואלט , יברח לי מדיי פעם קצת פיפי סביב לאסלה , אקפוץ על מיטכם עם הנעליים , כשתקראו לי לאכול אגיד עוד מעט ולא אגיע , אחלוץ את נעליי ואוריד את הגרביים באמצע הסלון , ולא יהיה איכפת לי שתפלו כשתתקלו בהם , אניח את התיק שלי על השולחן שבמטבח וכל פעם שתבקשו ממני לסדר תתקוף אותי חרשות זמנית , אדבר עם חברותיי שעה בטלפון ואשתף אותן כמה אני מבלה בנעימים ,אעשה לכם פרצופים כשתבקשו ממני לנתק , וכל פעם שתעירו לי על כך אעלב אבכה בקולי קולות עד שתבקשו ממני סליחה. כשתיהיו בשיחת טלפון אבוא להפריע ולשאול שאלות , אם יהיה צורך גם אצעק כך שמי שמדבר איתך יבהל ולא ירצה לראות אותך לעולם , כשאסיים אחטט לכם בכל המקומות , במגירות ובקופסאות האישיות . כשתבואו להעיר לי אלבש פנים של "זו לא אני" ואלך לחדרי שוב בעלבון עמוק. כשתבקשו ממני משהו אגיד "למה רק אני"? , אשפוך מים ומיץ על השולחן , אשתה חלב ישירות מהקרטון , אשב קרוב מאד לטלויזיה ואחליף ערוצים כשיתחשק לי , אאזין בקולי קולות את המוזיקה שלי ואחר כך אלך לחדרי בלי לכבות את הטלויזיה אמצא תמיד מי שיעשה את הדברים במקומי. לפני השינה אשתה את כוס החלב שלי ואשכח לסגור את המקרר , את האורות דולקים , את התריסים פתוחים . אבל ... לא יהיה איכפת לי , העיקר להחזיר לכם מה שנתתם לי כשהייתם קטנים . אני בטוחה שכל לילה אחרי שארדם , תכבו לי את האור , תחייכו לעברי ותגידו בלב "איזו מתוקה". ואני רוצה לשאול אתכם , ילדיי המתוקים , האם תמיד תחייכו אליי או שיבוא יום ותתחילו לחפש מקום לאמהות שמתנהגות בדיוק כמוני. סיפור שקראתי באינטרנט.