סיפורו של ויקטור הוגו משנת 1831הגיבן מנוטרדאם.סיפור בילתי נשכח

סיפורו של ויקטור הוגו משנת 1831 - הגיבן מנוטרדאם, על קואזימודו הגיבן ואהבתו לאיזמרלדה, הרקדנית הצוענייה.

הסיפור

סיפורנו מתחיל ביום חגיגות פסטיבל השוטים בעיר פריז 1842, אחד החגים האהובים על תושבי העיר. פייר גרינגואר, מחזאי צעיר, היה אחד מאותם אומנים שהעלו מופעים שונים בעיר במהלך החגיגות. מספר תקריות הפריעו למחזה שניסה להעלות באותו בוקר עם קומץ חבריו, אך השיא שבהם היה ברגע שהוכרז על תחילתה של תחרות מלך השוטים - אז נהר ההמון מן הבימה בה העלתה החבורה את ההצגה אל כיכר קתדרלת נוטרדאם, שם הסתדרו מתחרים רבים בשורה, מנסים לזכות בתואר הנכסף של מלך השוטים - הפרצוף המכוער ביותר בעיר. קואזימודו, מצלצל הפעמונים של קתדרלת נוטרדאם, נער מעוות בעל עין אחת וגיבנת שהתגורר בקתדרלה הרחק מחיי העולם, הציץ באותו הרגע מחלונו שבמגדל הפעמונים בכדי לראות את ההמונים החוגגים בכיכר מתחתיו. אחד החוגגים הבחין ביצור המעוות שהשקיף עליהם ממגדל הפעמונים של הקתדרלה, ומיד הוכתר הגיבן פה אחד כמלך השוטים של פריס והובל ברחובות העיר כשההמונים מריעים לו בלעג.

בינתיים, בחזרה בכיכר, היו מרותקים ההמונים לריקודה של אזמרלדה, צועניה צעירה שחוללה ברחובות העיר לעיני המבטים המעריצים של הצופים. פייר גרינגואר היה אחד מאלו שהוקסמו מריקודה של הצעירה וכמוהו גם קלוד פרולו, סגן הבישוף של קתדרלת נוטרדאם. גרינגואר המוקסם עקב אחרי הנערה בדרכה לביתה לאחר סיום האירועים, שם בסמטה חשוכה הוא רואה שתי דמויות מעורטלות מנסות לחטוף את הנערה, הוא מזהה את גופו המעוות של קואזימודו בין אחת הדמויות החוטפות, אך לפני שמספיק גרינגואר לצאת לעזרת הנערה, סרן שובה-לב בשם פאבוס מציל את הנערה ואוסר את קואזימודו, בעוד שותפו המסתורי מצליח לברוח לפני שלוכדים אותו.

אזמרלדה מובלת אל ביתה על ידי חבריה, חבורת צוענים צוהלים. הקבוצה תופסת גם את גרינגואר ובהגיעם למקום מחבואם של הצוענים, בחצר הנסים, הם מעמידים את גרינגואר למשפט. הוא נמצא אשם ונידון למוות, אלא אם מישהי מהקהל תסכים להינשא לו ולקחת אותו תחת חסותה. גרינגואר המפוחד מופתע כאשר קול מן הקהל מסכים להצעה, והפתעתו גדלה שבעתיים כי הוא מבחין שהייתה זו אזמרלדה שהסכימה להצעה. אזמרלדה מבהירה לצעיר כי מדובר בנישואים אפלטוניים בלבד וכי עשתה זו רק בכדי להציל את חייו - אך למרות שאינה חשה כמותו, גרינגואר מתאהב בה עמוקות. כאן המקום לספר, כי קואזימודו הגיע לקתדרלה כתינוק צעיר 20 שנים קודם לכם. קלוד פרולו, סגן הבישוף של הקתדרלה מצא אותו לילה אחד זרוק ברחובות העיר, יצור מעוות וקטן. הכומר הצעיר לקח את התינוק תחת חסותו, אימץ אותו וקרא לו בשם. מאז התגורר הגיבן בקתדרלה, שם היה מופקד על צלצול הפעמונים של נוטרדאם. התפקיד ניתן לו בזכות היותו כבד שמיעה, כיוון שהיה חסין לרעש המחריש של הפעמונים. קואזימודו, מכוער ככל שיהיה מבחוץ, הוא אדם רגיש וטוב-לב, שבוי ברגשות הכרת התודה שלו למושיעו ומגדלו - הכומר קלוד פרולו.

למחרת היום, קואזימודו נשפט על ניסיון החטיפה ונגזרות עליו שעתיים של עינויים ב- Place du Greve לעיני כל העוברים ושבים. בעוד הקהל צופה בקואזימודו המעונה עוברות שתי נשים בדרכן להביא אוכל אל אישה זקנה המתגורר בתא קטן וחשוך בקצה הכיכר. אישה מסכנה זו איבדה את בתה 16 שנים קודם לכן, כשחבורת צוענים החליפה בין התינוקת הקטנה לבין תינוק מעוות קטן, הלא הוא קואזימודו. האישה המסכנה הסתגרה מאז בביתה, כשכל הנותר לה מבתה הפעוטה הקטנה היא נעל אדומה קטנה של תינוקת, אליה היא עורגת בלילות. אי לכך, אין זה מפתיע ששנאתה הגדולה ביותר של האישה הייתה צוענים, ואזמרלדה בייחוד.

לאחר שנסתיימו העינויים הושאר קואזימודו בכיכר, כשהוא מתחנן לעזרה מהעוברים ושבים. אף אחד לא שם לבו לגיבן המעוות, למעט אזמרלדה - שבהיותה צוענייה הייתה גם היא מושא ללעג וקלס, שניגשה אל קואזימודו והושיטה לו כוס מים. בראותה את אזמרלדה, החלה הזקנה האישה הזקנה שהתגוררה בכיכר צורחת לעברה ומקללת אותה. קואזימודו לעומת זאת, נפעם ונרגש מן המחווה האנושית שהוגשה לו, באחת הפעמים היחידות בחייו, התאהב באותו רגע נואשות בצוענייה הצעירה. ימים עוברים ואזמרלדה וגרינגואר משוטטים ברחובות פריס יחדיו, כאשר היא מחוללת והוא אוסף את המטבעות שזורקים לה ההולכים. פרולו שרואה את גרינגואר ביחד עם אזמרלדה עוצר אותו וחוקר לפשר יחסיהם הקרובים של השניים. הוא מתפלא לשמוע שהשניים נשואים, והקנאה בוערת בו ומעצימה את אהבתו לאזמרלדה.

כמה ימים מאוחר יותר במהלך שיטוטיה בכיכר, נעצרת אזמרלדה על ידי סרן פאבוס, המושיע הגואל שלה מניסיון החטיפה. מה שנעלם מעיניה של אזמרלדה הייתה העובדה שהסרן היה אדם שטחי ורודף-נשים. הכומר פרולו, שהתאהב גם הוא באזמרלדה על אף שבועתו לאלוהיו, שכנע את הסרן לחזר ולפתות את אזמרלדה בנוכחותו. וכך, בעוד הסרן ממטיר מילות חיבה על הנערה הצעירה, דקר אותו פרולו הקנאי וברח, כשהוא נותן לאזמרלדה לשאת באשמה. אזמרלדה, מיואשת מהידיעה על מות פאבוס אהובה, מעונה בחקירה עד שהיא מוסרת עדות שקר ומודה בדקירתו. היא מושלכת לכלא שם היא נידונה למוות. באישון הלילה מתגנב הכומר פרולו אל תאה, שם הוא מבטיח לה חנינה במידה ותסכים לקבלו בעלה. אזמרלדה מסרבת ומצהירה בפני הכומר שתעדיף למות מאשר למסור עצמה לידיו. ליבה נתון אך ורק לאהובה פאבוס שלמרות שהוא חי ונושם, אינו מקדיש אף לא מחשבה נוספת לאזמרלדה הצעירה.

וכך, בזריחה מובלת אזמרלדה אל עמוד התליה, שם ברגע האחרון מציל אותה קואזימודו, שמציע לה מקלט בקתדרלה. השניים חיים יחד במגדל הפעמון של הקתדרלה ולאט לאט, יופייה של האחת מתמזג עם כיעורו של השני. קואזימודו משרת את אזמרלדה בנאמנות, אך נפגע בוקר אחד כשהוא רואה אותו מציצה מהחלון אל הכיכר, שם היא מגלה לפתע כי פאבוס אהובה חי עדיין וליבה יוצא אליו. קואזימודו מבין, שלמרות הכל, אזמרלדה מפגינה כלפיו רחמים בלבד, ולא אהבה כמו שקיווה. עם זאת הגיבן, עדיין נאמן לאהובתו, מוכן לתווך בין הצעירה לבין פאבוס, שלא חושק בדבר מלבד חברתה. במקביל, הוא נקרע בין שני האנשים הקרובים לו ביותר - אזמרלדה ואביו המאמץ פרולו, שאם לא יזכה באזמרלדה לא ייתן שאף אחד אחר יזכה בה. בעזרתו של גרינגואר, המשוכנע שפרולו לעולם לא יפגע לרעה באזמרלדה, מתכנן פרולו תכנית לחטוף את אמרלדה ממחסה הקתדרלה. גרינגואר משכנע את חבריה הצוענים של אזמרלדה להתקיף עמו את הקתדרלה ולקחת את אזמרלדה, מחשש פן השלטונות לא יאשרו את המקלט שמצאה הצעירה וייקחו אותה שוב אל חבל התליה. וכך, הצוענים פושטים על הקתדרלה בניסיון להוציא משם את חברתם, בעוד קואזימודו החושש לחיי הצעירה, עומד יחיד במערכה מולם. הוא משליך עליהם אבנים, סלעים וסיר של עופרת רותחת.

בינתיים המלך הצרפתי שנמצא בקרבת מקום משוכנע לבטל את המקלט ושולח את חייליו להציל את קתדרלת נוטרדאם מהמוני המתפרעים הצובאים על פתחיה. גרינגואר נתפס יחד עם שאר הצוענים, ולאחר שהוא מתחנן לחייו המלך חס עליו וחונן אותו. בינתיים קואזימודו המותש חוזר אל מגדל הפעמונים שלאחר שעמד במשימתו לעצור את ההמון. בשובו הוא מופתע לגלות שאזמרלדה נעלמה! כפי שתוכנן מראש, בלהט ההמולה, לאחר שנחנן על ידי המלך, התגנב גרינגואר אל המגדל, שם שכנע את אזמרלדה לבוא עמו. הם נסים על נפשם אך נתפסים במהרה על ידי פרולו שמעניק לאזמרלדה שתי ברירות - להיות שלו, או למות. פרולו, עיוור מקנאה השליך את אזמרלדה לתאה של האישה הזקנה שגרה בכיכר הקתדרלה, שידע עד כמה היתה עמוקה שנאתה לאזמרלדה, והמשיך בדרכו לתחנת המשטרה בכדי להסגירה ולהכין את הוצאתה להורג של הצעירה.

הזקנה החלה מתנפלת על אזמרלדה וספרה לה כיצד עקרו ממנה הצוענים את בתה היחידה. היא מראה לה את הנעל האדומה שנותרה לה מבתה, ומגלה להפתעה כי ברשותה של אזמרלדה נמצאת הנעל השנייה. השתיים נופלות אחת לזרועותיה של השנייה, ומתחבקות במשך מספר דקות - שעבור השתיים היו כנצח. האיחוד נקטע עם כניסתם של החיילים לתא הקטן, משם הם מושכים את אזמרלדה ומעלים אותה אל הגרדום. קואזימודו המבוהל רץ בפאניקה לחפש אחר אהובתו, רק בכדי לגלות לבסוף שהגיע מאוחר מדי וכי הנערה כבר נתלתה. שטוף חימה וזעם הוא תופס את אבין המאמץ פרולו, ומשליך אותו מראש המגדל. קואזימודו מביט אל כיכר הקתדרלה נמצאות גופותיהן של שני האנשים היחידים שאהב הוא מסתובב ממשיך בדרכו ונעלם. ימים לאחר מכן, באחד המרתפים של קתדלרת הנוטרדאם שבפריס, נמצאת גופתה של אזמרלדה הצוענייה, כשסביב גופה כרוכה גופתו של הגיבן מנוטרדאם.

על המקום

כנסיית הנוטרדאם נבנתה במשך כמאתיים שנה (בין השנים 1163 עד 1345) והיא ניצבת על אותה פיסת קרקע בה עמד מקדש גאלו רומי - בזיליקה נוצרית וכנסיה רומנסקית. בשנת 1239 הפקיד בה המלך לואי ה- 9 את "כתר הקוצים" שעל פי המסורת הנוצרית הונח על ראשו של ישו כשהובל לצליבה. טקסים ממלכתיים חשובים, כהכתרת מלכים ונישואין נערכו בה לאורך השנים. בתקופת המהפכה הצרפתית "ערפו" את ראשיהם של הפסלים בחזית ושמעל השערים (מלכי יהודה וישראל) וכל הפעמונים הותכו. הקתדרלה שימשה רקע ליצירתו של ויקטור הוגו משנת 1831 - "הגיבן מנוטרדאם".