ספר חדש: אשריי, זקנה אני מאת לילית ברקת

לילית מתבוננת בזִיקנה בעין מפוכחת ודוחה מעליה את כללי המשחק המקובלים: את הפחד מהגיל, את פולחן האנטי אייג'ינג, את מעגלי הרכילות ואת הנטייה לקטר על הגיל ועל המצב. היא כותבת על בחירות שלא מתחשבות בקולות מבחוץ, על הלבד שאינו בדידות, על עצלות ודחיינות שהופכות מתנה, על הומור עצמי, יצירתיות וגם על הקִידמה- הטכנולוגיה והבינה המלאכותית כחלק בלתי נפרד מההווה בו היא חיה ומהעתיד שמפאת גילה כבר לא מאיים עליה. אין זה ספר זיכרונות ואף לא מדריך לחיים נכונים. זהו קול אישי ובלתי מתפשר, מפוכח ולעיתים חתרני של אישה שמודעת לחוזקותיה ולחולשותיה ובוחרת לחיות עימן בשלום ואפילו בהנאה. זהו קול שמסרב לקבל את כללי המשחק המקובלים של הזיקנה בחברה המערבית. זהו ספר למי שכבר הגיעו לגיל בו מותר לומר את הדברים כפי שהם וגם למי שעדיין לא, אבל מבקשים לדעת כיצד אפשר להזדקן בלי לוותר על חירות המחשבה, על הסקרנות הטבעית ועל הכבוד העצמי. (הוצאת ספרי ניב, 95 עמודים)