ספר חדש: אושר גדול עם שני סוכרזית מאת סוזי רוסק-אושרוב

בין זיכרון השואה לשבעה באוקטובר, על קרקס נודד ועל חיים בקיבוץ בעוטף, אך בעיקר על הרצון האנושי להמשיך לחפש קרבה, משמעות ואושר בכל גיל. הוא חשוף, מלא תשוקה, מגלה פינות נידחות באור מקורי, וממש לא סכריני.

זהו קובץ של 32 סיפורים מרתקים ומרגשים בו נעה רוסק-אושרוב בין סיפורת, זיכרונות אישיים וכתיבה אוטוביוגרפית לבין התבוננות מפוכחת, אירונית ולעיתים כואבת בחיים עצמם. קובץ סיפורים שבו היא מהלכת באמנות עדינה על קו התפר הדק שמתוח בין מציאות לדמיון, מזפזפת במיומנות בין הומור סרקסטי לבין שפה עשירה, מטלטלת בעוצמה בין אהבות סוערות בצִיּוֹן החמה לבין אכזבות קטלניות באירופה הקרה, מפלרטטת בחן בין מפגש הזוי עם פליטי קרקס נודד לבין מפגש מטורף עם נאצי דמנטי, וקושרת בהיפוך קרביים בין השואה מהבית של אִמָּהּ לבין השואה הפרטית שהגיעה בשבת ההיא באוקטובר אל סף ביתה שלה ושל מיליון חתוליה בקיבוץ בעוטף.

הסיפור "אוטילי איננו" מתחיל מאירוע קטן לכאורה – היעלמותו של החתול האהוב של המספרת, אותו גידלה מאז שהיה גור. הוא אפילו ישב לצדה כשכתבה, ומתואר בחיבה כמעין "מזכיר אישי". כשהוא נעלם, הופך החיפוש אחריו לעיסוק רגשי עמוק. הסובבים אותה מנסים להזכיר לה שזה "רק חתול", אך מבחינתה כל יום שעובר מחזק את תחושת האובדן. באמצעות אוטילי נפתחת דלת לזיכרונות ולפחדים ישנים, ורוסק-אושרוב מפתחת לעומק את השאלה: מה קורה לנו כשמשהו או מישהו שהיה חלק מחיינו פשוט נעלם.

הסיפור "לתוך עיניים שקופות" נכתב מ"החוויה הגרמנית" שלה. צעירה יהודייה נוסעת עם אהוב ליבה לבית אבות בגרמניה כדי לפגוש את סבו ששרוי בדמנציה מתקדמת ורק פולט לעתים סיסמאות נאציות. הפגישה הופכת מטלטלת במיוחד כשנדמה לה שעיני הישיש המאובן זיהו בה דמיון לדודתה היפה שהפכה לאפר ואבק במשרפות.

בסיפור "כריתה" מתואר קשר זוגי שבו המספרת אוהבת גבר צעיר ממנה, אך מגיעה למסקנה שעליה לעזוב אותו כי היא לא יכולה כבר ללדת ורוצה לאפשר לו להקים משפחה. היא מקריבה את הקשר בשם מה שהיא מאמינה שטוב לו, אבל השנים לא מעלימות את האהבה. בדיעבד היא ממשיכה לשאול את עצמה אם עשתה את הדבר הנכון. את הפרידה היא מתארת כמעט כפעולה גופנית של כריתה, ומחברת אותה לניתוח לב שעברה ולמשאלה להסיר מהלב את "רקמת האהבה" כדי שלא תכאיב עוד.

הספר הוא לא רק אוסף טקסטים – ציורים של סוזי רוסק-אושרוב מעטרים אותו ובעזרתם היא מרחיבה את העולם שהיא יוצרת במילים. החיבור בין המילולי לוויזואלי מקבל משמעות מיוחדת כאשר סוזי מספרת על השבעה באוקטובר "שלה".

האירוע הלאומי חדר לתוך חייה האישיים באופן בלתי נמנע כתושבת הקיבוץ שבעוטף. היא מתארת את עצמה סגורה בממ"ד בביתה כשבחוץ נשמעות יריות וצעקות, וחדשות שהלכו והצטברו. הממ"ד לא היה בהכרח מקום בטוח ומוגן בשבילה, ובעזרת הוראות-הפעלה שקיבלה מזיכרון אִמָּהּ המתה היא מצאה לעצמה מחבוא מאולתר בתוך הבית: היא גלגלה את עצמה לתוך שטיח מתחת למיטה ולא זזה.

סוזי רוסק-אושרוב, ילידת פולין, יוצרת רב-תחומית, משוררת, ציירת, היסטוריונית, עיתונאית, עורכת לשון, חוקרת, מורה ומה לא, הספיקה לפרסם שישה ספרי שירה ולהציג שלוש-עשרה תערוכות יחיד בין השנים 1990-1972. נושאי ציוריה כמו נושאי סיפוריה ושיריה הם מיתולוגיה פרטית בטכניקת ה- Old Masters(שיטת ציור קלאסית המבוססת על שכבות היוצרות עומק תלת-ממדי ואור ייחודי). לצד עבודתה העיתונאית בעבר הקדישה תקופה למחקר אקדמי בתחום השואה והיסטוריה גרמנית בנוסף לתארים הצנועים שרכשה בתחומי תיאטרון, מוסיקה, אמנות, פסיכולוגיה וספרות. בעשור האחרון היא מתגוררת בקיבוץ מפלסים בנגב הצפוני – פחות מקילומטר וחצי מגבול רצועת עזה.

"אושר גדול עם שני סוכרזית" מאת סוזי רוסק-אושרוב. הוצאת לילך רון, 193 עמודים. שנת 2026. באתר הספר https://Osher-Gadol.co.il .