שליח מעולם אחר

שלא וחסר לו דבר
שליח מעולם אחר

פעם אחת יצאו טורקי אחד ואשתו למסע. לאחר שעות של רכיבה, עצרו לנוח תחת עץ בצד הדרך. הטורקי הלך להשקות את הסוס והאשה נשארה לנוח בצל. עבר שם איכר אחד וברכה לשלום : " שלום לך גברת נכבדה, הלוואי ואלוהים ישמור עליך" ענתה האשה "שלום גם לך, ומי אתה ? מנין ולאן, אם יורשה לי לדעת? ". " הו, אני בא מן העולם האחר ובקרוב אשוב לשם" . קפצה האשה ממקומה : " אנא ספר לי, אם באת מן העולם האחר, אולי פגשת שם את בני, מויו, שמת לפני חודשיים? " " אהה, מויו, ודאי, הוא גר בצמוד אלי, ממש שכן. " " אם כן, נא בשם האל, ספר לי מה שלומו שם, בעולם האחר? " " הוא בטוב, גבירתי האצילה," ענה האיכר." אם כי ודאי היה מועיל לו מעט כסף לסיגריות וקפה שחור" האשה שלפה ארנק תפוח מחיקה והושיטה אותו לאיכר :" אנא, קח את הארנק הזה לבני ומסור לו, כי הוא מאת הוריו האוהבים והלוואי ואלוהים יהיה עימך! " האיכר נטל את הארנק והלך לו. כעבור שעה קלה, חזר הטורקי מן הנחל ואשתו סיפרה לו על המפגש עם השליח מן העולם האחר וכיצד פגש את בנם. " שלחתי לו גם ארנק-מטבעות במתנה מאיתנו, שלא יחסר לו דבר אפילו שם. הטורקי הבין מיידכי אשתו נוצלה, קפץ על סוסו והחל דוהר בעקבות הגנב. כששמע האיכר את הסוס מרחוק, הבין כי הבעל הזועם דולק בעקבותיו ורץ אל טחנת הקמח, שעמדה בראש הגבעה הסמוכה. הוא פרץ בריצה אל הטחנה וצעק לטוחן: " יש איזה טורקי הדוהר לכאן. שמעתי בדרך כי הוא כועס ומתכוון להרוג אותך ורצתי להזהיר אותך ! " לטוחן לא היה זמן לשאול שום פרטים. הוא מיהר וברח מן הדלת האחורית אל גבעת הטרשים הסמוכה. בינתיים הניח האיכר את כובע הטוחן על ראשו ואיבק את בגדיו בקמח. הטורקי פרץ פנימה כעבור דקות ספורות וקרא: " מהר ! גלה לי היכן מסתתר הגנב ? האיכר הצביע בשלווה על הדלת האחורית. הטורקי הפקיד בידיו את הסוס ומיהר רגלית אחרי הטוחן המבוהל, אל הגבעה המסולעת. האיכר ניקהאת הקמח מבגדיו, עלה על הסוס ודהר לו משם. כשהשיג הטורקי את הטוחן השמן והמתנשף, החל צועק עליו: " תן את הארנק שגזלת מאשתי ! גנב שכמוך! " הטוחן נדהם : " לא ראיתי מעולם את אשתך האצילה ובוודאי שלא לקחתי ממנה דבר- אני רק טוחן עלוב. שעה ארוכה התווכחו השניים עד כי הטורקי שוכנע כי אין לטוחן כל יד במעשה. מובן, שכאשר שב אל הטחנה, לא מצא את סוסו ונאלץ לשוב לאשתו ברגל, ובידיים ריקות. כשהגיע אליה, שאלה אותו : " מדוע חזרת ברגל, איפוא סוסך ? " ענה לה הטורקי : " פגשתי גם אני את השליח מן העולם האחר ונתתי לו את סוסי, כדי שבננו לא ייאלץ ללכת רגלי בעולם ההוא..". בא במייל

תגובות  6  אהבו 

643
תמיד השכן התורכי שלנו הוא הטיפש.
האומנם?
אם ארדואן הוא הדוגמה, אז כן
אפשר להבין את הסיפור בהבט נוסף.מכוון שהוא לא הצליח לתפוס את הנוכל.ולא רצה לצער את אישתו.הוא לו חלק על תגובתה בצערה על מות בנם. ואם מדברים על רדואן.אני לא כל כך בטוחה שהוא טיפש.לדעתי הוא עקשן.ומאמין ...
אפשר להבין את הסיפור בהבט נוסף.מכוון שהוא לא הצליח לתפוס את הנוכל.ולא רצה לצער את אישתו.הוא לו חלק על תגובתה בצערה על מות בנם.
ואם מדברים על רדואן.אני לא כל כך בטוחה שהוא טיפש.לדעתי הוא עקשן.ומאמין בדרכו.וכניראה שזה מצליח לו.
שבוע טוב
סיפור חמוד.אני בדעתך בהערתך ליעקב.ואני לומדת מדעי המזה"ת ורדואן נחשב אפילו חכם מאד.הוא קצת מגלומן,אבל רחוק מטיפשות.
ושוב ספור עם יפה,
ושוב מוסר השכל,
ושב כתיבה קולחת.
נהנתי מאד,
לפתוח כך את היום ואת השבוע.
שיהי גם לך שבוע מהנה.
החשיבה והתגובה בפוליטיקה היא אינדיבידואלית.אך כשמנהיג מאמין בצידקת דרכו.והולך איתה גם אם היא לא מקובלת על אחרים ומצליח.יש לזה משקל להיותו מנהיג טוב לעמו או לארצו.תודה טובה על תגובתך.
שמחה שאת אוהבת את הסיפורים ומתחברת אליהם.תודה גדולה על תגובותייך.
כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

רמאויות קטנות
לפני הרבה שנים רכשנו רכב קטן וגילינו בדיעבד שהמוכר רימה אותנו במחיר. בעודי מתרגז ומתכנן נקמה, רעייתי הרגיעה...
לקריאת הפוסט
הרכבת עומדת לצאת
כל שנה ההורים של מרטין לקחו אותו עם סבתו לבלות את חופשת הקיץ, והם חזרו הביתה באותה רכבת למחרת. יום אחד...
לקריאת הפוסט
סיפורו של החמור לנמר
סיפורו של החמור והנמר החמור אמר לנמר: ′′הדשא כחול". הנמר השיב: ′′לא, הדשא ירוק". הדיון התחמם, והשניים...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה