הוא היה גיבור
דמותו של ידידיה חקוקה בזיכרון כמי שייצג את דמותו של הגיבור המיתולוגי. מידי בוקר עמד שם עמידה מתוחה בקצה החצר במסדר הבוקר בגימנסיה הרצליה . היה חבר ההגנה שהיה אחראי על החג"מ. גם המנהל בוגרשוב בכה כאשר הודיע לנו על נפילתו של ידידיה. להלן סיפורו:
בית-העלמין נחלת-יצחק, תל-אביב
טכסט: [סמל הפלמ"ח] אהרון ידידיה בן פנינה ורפאל נולד בטורקיה עלה בתרפ"ה נפל בקרב שרונה כ"א באדר א' תש"ו בן 23 בנפלו תנצב"ה
'תנועת המרי העברי' נוסדה בסוף אוקטובר 1945 ופעלה עד סוף יולי 1946 כמסגרת מבצעית שהוקמה על-ידי מוסדות היישוב, בראשות 'ההגנה', תוך שיתוף עם 'הארגון-הצבאי-הלאומי' [אצ"ל] ולוחמי-חירות-ישראל' [לח"י].
כל מחתרת המשיכה לפעול בנפרד, אך בתיאום ותוך קבלת אישור מגורם יישובי בכיר - 'ועדת X' . כאן יסופר על אהרון ידידיה שנפל בפעולת 'ההגנה' בשרונה.
יצחק שדה, שעמד בראש 'תנועת המרי העברי' ויגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, הגו את 'מבצע פולים' שלימים נודע בשמו 'ליל המשטרות'. מטרת המבצע הייתה לפוצץ שיריוניות בריטיות כוח נייד שיועד למלחמה במעפילים. בלילה שבין 22.2.1946 ל- 23 בו, יחידות 'ההגנה': פלמ"ח וחי"ש ['פלוגות-מחץ' ו'חיל-שדה' בהתאמה] תקפו את מחנות 'כוח המשטרה הניידת' - הפ' מ' פ' P.M.F [Police Mobile Force] בג'נין, שפרעם, כפר-ויתקין ושרונה. בג'נין נסוג הכוח כשנחשפה כוונת התקיפה. בשפרעם ובכפר-ויתקין ביצעו כוחות הפלמ"ח את משימתם. שרונה 'מושבה בריטית' מוקפת גדרות תיל בה רוכזו גם כוחות המשטרה הניידת, 'נקייה' משוטרים יהודים ונחשבה ליחידה המובחרת ביותר של המשטרה הבריטית בארץ. היחידה התנייעה באמצעות שיריוניות עם מקלע ותותח 2 ליטראות. סיורי השיריוניות וחיילים רגליים נעו בין מגדלי השמירה.
אורות זרקורים משרונה בלשו בלילות את תל – אביב הסמוכה. "זה היה 'המבצר', אני חושב אחד המבצרים הכי חשובים של ה-P.M.F." לביצוע הפעולה בשרונה נקבעו אנשי חי"ש ו'רזרביסטים' מן הפלמ"ח. כל פלמ"חאי בתום שנתיים לשירותו; שנתיים של עבודה ואימונים, מסעות, אימון גופני ו'ציונות', אם אין הוא מפקד או בעל תפקיד הכרחי, השתחרר ועבר לרזרבה של הפלמ"ח: כוח מגויס קבוע שעמד לרשות 'ההגנה'. האנשים חולקו ליחידות לפי מקומות מגוריהם. עם התחלת פעולות המרי שובצו לגדודים ועמדו לפקודת הגדוד. במבצע 'פולים' נפלו בשרונה ארבעה אנשי 'ההגנה'; אריה קסלמן ושרגא הר מהחי"ש, עמירם בלינקוב, וידידיה אהרון מהפלמ"ח.
אהרון בכור ארבעת ילדיהם של טוני [[1905 לבית פניקה ורפאל-חיים דאגאשווילי [1893] ילידי טיבליסי בגרוזיה. עם המהפיכה הבולשביקית הם ברחו לתורכיה. רפאל היה סנדלר. שם נפגשו, התחתנו ואהרון שנולד ביום ג' באייר תרפ"ג [19.4.1923] באיסטנבול שבתורכיה נקרא על שם אבי אביו. "פאשא קראו לו הוריו בחיבה" אמרה לי אהובה גיסתו של אהרון. בשנת 1925 עלתה המשפחה לארץ, טוני הייתה לפנינה ושם המשפחה עוברת - ידידיה. [יש האומרים כי שם המשפחה דאגאשווילי תרגומו מקרטולית הוא בן דויד ומכאן ידידיה שם המיוחס לשלמה בן דויד המלך]. תחילה התגוררו בעיר העתיקה בירושלים, ליד שער שכם בשכונת הגורג'ים. שכונה מעורבת של יהודים-גורג'ים ונוצרים. במאורעות תרפ"ט והוא ילד בן שש זכר כי לפנות ערב, אב תרפ"ט, עבר יהודי מוכר דגים ביבט שמו ועל יד שער שכם התנפלו עליו ערבים ופצעהו בראשו. תושבי השכונה וביניהם אלישאקובים, לויאשווילי וג'נאשווילי התגייסו ויחד עם פלוגת 'ההגנה' הגנו על השכונה והדפו את התוקפים. סיפרו על שלושה הרוגים באחד הבתים ושגם נשדדו - אליהו ששון מזרחי, שלום צוויניאשוילי אב לחמישה וחנה צוויניאשוילי אם לשלושה. "לילד שלה נקרו עיניים, בעלה, נהג, נפצע קשה" "התינוק ניצל. מצאו אותו למחרת". הם נלקחו ל'הדסה'. "הכל ארך 20 דקה". משני צדי השכונה היו 'סנסלות' - גדרות אבן בלתי בנויות – משם השקיף לכיוון השער: המוני ערבים משולהבים נופפו בחרבות, וצעקו "סייף, מוחמד, יהוד". אחד נופף בחרבו וקרא - "פאלאסטין בלאדנא" [פלסטינה מולדתנו], וההמון ענה: "אל יהוד כלאבנא" [היהודים כלבינו]; נשמעו גם קריאות "אל-דאולה מעאנא" [הממשלה עימנו]. "ברחבה שליד שער שכם ראיתי המון רב של פורעים, עם חרבות שלופות בידיהם, עומדים הכן להסתערות. התמקמתי ליד קיר נמוך, כרעתי ברך והשענתי את קנה האקדח עליו. כיוונתי אל ראש החבורה, ענק עם סיף מורם בידו. יריתי ולא החטאתי. הוא חג כמה פעמים, התנודד וכרע. מיד נתפזרה כל ההתקהלות" סיפר אחד משמונת אנשי 'ההגנה' שנשלחו להגן על השכונה - אהרון צ'יז'יק. בצהריים שבו הערבים כשבראשם נשים מייללות למעשי גבורה, אבל אז הופיעה מכונית משוריינת בריטית עם מכונת-ירייה וההמון נמלט. היהודים-הגורג'ים נשארו בשכונה ולא נטשו, פשוט הסתגרו בבתיהם. בתום המאורעות עקרה משפחת ידידיה לתל-אביב לשכונת הקווקזים - שכונת צריפים לצד רחוב ירושלים [היום שדרות הר-ציון] סביב בית הספר 'ביאליק', דרום תל-אביב. רפאל האב היה בעל חנות ירקות ופירות "מול קולנוע 'אופיר' ברחוב גרוזנברג". בנימין נולד שם, צעיר מאהרון בשבע שנים. אחרי שנתיים וחצי נולד משה וראובן בן הזקונים - אחרי שש שנים. אהרון למד בבית-הספר היסודי 'ביאליק' ועקב מצבם הכלכלי הדחוק המשיך בתיכון-ערב בעיר. ילד מוכשר היה ותלמיד חרוץ. כתב שירים, הרבה לצייר וניגן במאנדולינה "הרבה מוסיקאים במשפחה". אמרה לי אהובה. "אהרון הוא שהנחיל להם את האהבה למוסיקה " אמר רפי אחיינו. היה חבר בתנועת 'הנוער העובד' ומרבית זמנו הקדיש לספורט. כדורגל. נער חסון ומוצק, ידוע באומץ ליבו. בימי בית-הספר העממי שבט צופי 'דיזנגוף' שלח תלמידים המצטיינים בלימודים ובחיי החברה למחנה הדרכה ואהרון ביניהם. כך היה מדריך ספורט לשבט. בשנת 1940 סיים קורס למדריכי ספורט שימושי והדריך ב'הפועל' תל-אביב ספורט-מגן. "מלח הארץ. מוכשר בכל, כתב שירים. אהב מוסיקה, שחיין מעולה בהפועל תל אביב".אמר אחיו ראובן. באביב 1941 הוקם במסגרת 'ההגנה'- הפלמ"ח [פלוגות-מחץ] כעתודה קרבית ניידת, הנכונה לפעולה מיידית. הפלוגות מוקמו ברחבי הארץ, גם בתל אביב; סיפרו כי אימו הייתה מעבירה לו נשק, כי הבריטים חיפשו אחריו אצל כל שוטר הייתה תמונה שלו סיפרו כי כשהבריטים חיפשו אותו התחפש והלך עם משקפי שמש ושפם. אהרון היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח. זמן מה עשה בקיבוץ הצעיר מעוז-חיים ובעין-חרוד והיה ללוחם. הגדוד השני חזר לתל-אביב כ'רזרביסט'. השתתף בפעולות נגד הבריטים כמו פיצוץ רכבות בנובמבר 1945 והתקפה על תחנת משטרת החופים שלושה שבועות לאחר מכן. היה למדריך מטעם הפלמ"ח במסגרת 'חינוך גופני מורחב' [חג"מ] בגימנסיה 'הרצליה' והקנה מיומנויות לנוער בקרב מגע הקפא"פ [קרב-פנים-אל-פנים:; לחימה במקל]: איגרוף וג'יו-ג'יצ'ו. סיפרו כי השתתף בליל הגשרים – גשר בנות יעקב ובראדאר על הכרמל בסטלה- מאריס. "כשעלו בהר, השומרים הבריטים השתינו עליהם ולא הרגישו". סיפרו כי היה ממפקדי פעולת הסירוס - סיפור האנס מבית שאן שזכה לכינוי 'הפעולה הכירורגית'- לקחו כירורג מקופת חולים בעפולה וסירסו את הבריון הערבי עארף אחמד שטאווי מבית שאן, שניסה לאנוס צעירה יהודיה מנווה-איתן, יש אומרים ממסילות, כשירדה מהאוטובוס, יש אומרים שצעיר וצעירה מקיבוץ נווה-איתן הותקפו בידי צמד ערבים: אחד התוקפים איים בנשק על הבחור, בעוד השני שטאווי, אונס את הבחורה. הפעולה אושרה על ידי שאול מאירוב [אביגור]. בגמר הפעולה כל חברי החוליה, נסוגו בשלום לקיבוץ בית-השיטה. האנס המסורס נמצא בחיים והועבר לטיפול רפואי בבית חולים העמק בעפולה. השיר 'סרסנוך סרסנוך יא מוחמד כי אנסת' ששרו אז בפלמ"ח "סביב מדורות עשנות" נכתב על ידי חיים חפר בהשראת האירוע. .ביצוע משימת הסירוס הוטל על הפלמ"ח. סגן מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, מינה בינואר 1944 את נחום שריג, מפקד פלוגה א', כאחראי לפעולה. שריג בחר לביצוע המשימה את יוחאי בן-נון [לימים מפקד חיל הים] כמפקד, והלה צירף אליו את עמוס חורב [לימים נשיא הטכניון] ואת יעקובה כהן, איש המחלקה הערבית [לימים איש שפעולותיו עלומות] שלושת חברי החולייה הגיעו לבית-שאן בשעות הערב של אחד מימי חודש ינואר 1944, כשהם מחופשים לערבים. יעקובה הוציא את האנס מביתו בערמה בן-נון וחורב הובילוהו באיומי נשק אל מתחת לגשר הרומי השוכן בכניסה לבית-שאן וביצעו את הסירוס. יעקובה נותר מאחור להרגיע את בני הבית ממנו הוצא הבריון.
יש אומרים' שאהרון היה מפקד חוליית האבטחה. יש אומרים כי הוא פיקד על מדביקי הכרוזים בחוצות בית-שאן, שהבהירו כי הפעולה בוצעה בידי הפלמ"ח, כעונש על מעשה האונס.
אהרון התכוון לנסוע לבלגיה ללימודים אך נקרא למבצע 'פולים'. במבצע 'פולים' - משימת התקיפה של מחנה ש?רונה הוטלה על כוח בפיקודו של דני מס, מפקד פלוגה ה' בפלמ"ח. ההכנות המבצעיות נערכו בקיבוץ גבעת-השלושה, סיורי תצפית לאיסוף מודיעין בוצעו סביב היעד - ש?רונה. כוח התקיפה תוכנן לחדור בחשאיות למחנה הבריטי מכיוון צפון, להטמין מטעני נפץ מתחת לשיריוניות, לחמוק במהירות ולהיטמע באוכלוסייה העירונית.
כל ארבעת הפעולות תואמו לשעה מוסכמת 22:30, ביום חמישי. המבצע בשרונה התאחר בשעתיים, וכשהגיעה היחידה המבצעת למקום כבר היו הבריטים במצב הכן. הנשק מה'סליקים' -אותם מחסני נשק סודיים- הובא באיחור כשהוא משוח בגריז האחסון והיה צורך להכינו לפעולה. שעת ה'ש' חלפה, הכוח בתל אביב נקלע לפיגור של שעתיים בלוח הזמנים . אמרו כי יעקב פרולוב היה המפקד מטעם החי"ש שהביא את הנשק "בארגזים האלה עם הגריז". "זה התחיל מאוחר מפני שבנקודת האיסוף, שהייתה באחד מבתי הספר בתל-אביב, בית ספר 'נצח ישראל', קיבלנו, היינו צריכים לקבל את הנשק, את הפנסים, את הילקוטים עם חומר הנפץ ולצאת לדרך. במקום זה קיבלנו ארגזים עם גריז, עם משחות. היינו צריכים לפרק הכל ולנקות כל צינור וכל צינורית וכל זה וכל חלק להרכיב ב'סטן-גנים' שהיו ובציוד האחר וזה, איחרנו כמעט בין שעה וחצי לשעתיים," סיפר אשר. כשעה לפני חצות-הלילה, קלטה תחנת ההאזנה של הש"י [שירות-ידיעות של 'ההגנה'] בתל-אביב, ידיעה ממרכז הבולשת בירושלים: "תחנות המשטרה הניידות בשפרעם ובכפר ויתקין הותקפו וחובלו. השיריוניות והבניינים נהרסו. יש להגביר את השמירה בכל תחנות המשטרה בארץ ולארוב למתקיפים". הש"י העביר מיד את הידיעה אל מפקדת 'ההגנה'. משם ניסו להתקשר עם היחידה, שנקבעה למבצע בשרונה כדי שתספיק לסגת. לא הצליחו. הכוח בפיקודו של דני מס כבר היה בדרך למטרה והקשר בינו לבין מטה הפעולה נפסק. כשנתקבלה הידיעה בשרונה בדבר החבלה בשפרעם ובכפר-ויתקין הוזעקו כל השוטרים והחיילים שבמחנה, הוצבו מכונות-ירייה כבדות, וכיתה אחת הוצאה למארב בפרדס הסמוך.
מפקד הפעולה, מס, הביא בחשבון, שהבריטים עלולים להסיק מסקנות לאחר שישמעו על הפיצוץ בשפרעם ובכפר-ויתקין. הוא ידע שקבוצתו המאחרת חושפת עצמה לסכנת מוות, אף-על-פי-כן, החליט שלא לסגת והמשיך בדרכו לשרונה – לבצע את המשימה שהוטלה עליו. מחנה ש?רונה היה שרוי בעלטה גמורה. המשוריינים הוצאו לסיורים סביב גדר הבסיס, מה שהעיד על אובדן גורם ההפתעה. "פנינו לדני מס שהיה המפקד, אמרנו לו - חביבל'ה, איחרנו את הרכבת! הוא אמר - אין לי קשר עם שום יחידה, הפקודה שלי הייתה לבצע. אם אני לא מקבל פקודה להפסיק את הביצוע, אני לא מקבל על עצמי את זה, ואנחנו יוצאים" סיפר אשר.
מס ריכז את הכוח בפאתי פרדס מצפון למחנה, עמירם המ"כ [מפקד כיתה] בן המושבה כינרת אמר לו: "זה איבוד לדעת! הם כבר יודעים שאנחנו צריכים מאיזשהו צד לתקוף" אבל הפעולה לא בוטלה. "ייקה. קיבל הוראות ביצוע וזהו".
כמה דקות לאחר חצות עלו הלוחמים משלושה כיוונים. שתי כיתות שבאו משני כיוונים שונים נתגלו בקרבת גדר המחנה המשמר הנייד יצא לקראתם ופתח באש כבדה כולל רימונים נזרקו ומקלעים פלטו צרורות. 3 התפוצצויות אירעו בקצה הצפוני-מזרחי והדרומי-מזרחי של המחנה - פצצות מרגמה שהוטלו על ידי 'ההגנה', "כמה זגוגיות של חלונות ניזוקו" מס פקד על הקבוצה השלישית - 11 איש בפיקודו של עמירם, לבצע את המשימה. ידידיה ואשר - יצאו לפרוץ את הגדר - חתכו את גדרות התיל ב
אני כבר בן שבע עשרה וזה קרה היום וגם לפני 70 שנה
השבוע חגגתי ימי הולדת 17 לשלושה נכדים
ביום שבת לנכדה והיום לנכד ונכדה תאומים.
הסתכלתי עליהם גבוהים ויפים
הנכד עבר את הגובה שלי באותו גיל 181 סמ
המישפט "אני בן 17 " עורר בי זיכרונות
הסתכלתי...
לקריאת הפוסט
מי הוא האיש שמצליח לרגש רבים ולגרום לנו לריגוש
המילים היוצאות מפיו הן נבואה וציווי לעולם להכיר בזכותנו להתקיים בארץ אבותינו.
זה מה שעשה ביקור במישרפות של אושויץ ובירקנאו. שם ראה את הזוועות ואת תאור שיירות היהודים שנאספו מכל קצוות תבל והובלו...
לקריאת הפוסט
הנה קרב יום העצמאות ה70 לקום המדינה ולא נישכח את הנופלים
אמהות שאיבדו את בניהן במילחמות ישראל שילמו מחיר יקר והיו אמהות ששיכלו שניים מילדיהן.
יוסי גמזו הטיב לתאר את השכול בשיר שכתב לכבודה של כלת פרס ישראל אם הבנים.
ניזכור את הבנים שנפלו על הגנת...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
היום בדיעבד קשה לנו להבין את המהלך.
אני לא שוכח את דמותו של ידידיה. בחור חסון שהזכיר לי את כוכב סרטי הבוקרים של אותה תקופה השחקן לי ג'ייקובס.