שברי זכרונות של ילדות
כשקראתי את דבריך יעקב גרשון על 11 השנים שעברו מאז שהילדה הלכה, נשאבתי אל זכרונות אישיים. ואני משתפת בשברי זכרונות של ילדותי
בשנת 1959 זמן קצר אחרי בת המצווה שלי אמי נאלצה לעבור ניתוח בבית חולים הדסה בירושלים. הגלויות שאחותי בת ה-10 ואני שלחנו לה חזרו כעבור ימים אחדים (לצערי לא נשמרו). אמי בת ה-34 הלכה לעולמה והשאירה שתי יתומות, בעל כואב ואבל ואמא שהעצב על מות ביתה לא מש ממנה כל חייה.
בשנת 2009, במלאת חמישים שנה למותה הטרגי של אמי ישבתי עם זכרונותיי שהיו מוחבאים בתוך נפשי פנימה והצלחתי להוציאם בחוברת לזכרה. כיוון שגם אבי וגם סבתי כבר מזמן הלכו לעולמם סיפרתי לבנותיי ולנכדיי גם עליהם ובמקום תיעוד יבש כתבתי סיפורים והוספתי תמונות הקשורים למתיי. ועוד דבר שהיום מובן מאליו אך באותם ימים צילמו רק באירועים מסויימים והתמונות שנשארו לא רבות הן אך כל תמונה היא סיפור בפני עצמו.
יהי זכרם של אמי אבי וסבתי מבורך לעולם ועד
מימונה בבית מגן דוד אדום
לחגיגית מימונה בתחנת מגן דוד אדום בחולון
הוזמנו אורחים מכובדים ניצולי שואה מבית "להיות"
לכבודם הועמסו על השולחנות מיטב המטעמים
ובמופלטות טעימות שאותן הכינו במקום
די'ג'י השמיע שירים מרוקניים...
לקריאת הפוסט
צעדת הבושה
יחד עם כל האלפים הייתי אתמול ברחוב רוטשילד בתל אביב.עוד באוטובוס שמתי לב לנשים וגברים לא צעירים שהצטופפו בו, חלקם עם כרזות ושלטים.באלנבי פינת רוטשילד התרוקן האוטובוס, וכולם צעדו לכיוון ''בית...
לקריאת הפוסט
תודה לחברת האשראי שלי
יש ספרים שמדירים שינה מעיני, העלילה נטמעת בי והסקרנות אופפת אותי. כך החל ליל אמש. קראתי עד שבחצות וחצי נרדמתי.לא עברו כמה רגעים, פתע פתאום... צליל הודעה בטלפון. התעצלתי לבדוק, ונרדמתי. הצליל...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
אני מכיר את הכאב הזה של ילדה בת 9 שיצאה מחדרה של אמה כשהיא חשה שבעוד דקות או שעות היא יתומה. והיא בוכה ושואלת שאלה תמימה: "ומי יטפל בנו?" הבת הייתה גרושה והאב גר בניו יורק.
אובדן אמה שהיא המשענת של הילדים הינה מכה קשה לילד.
כך עשה יעקב עם הפרק הנוגע ללב לזכר ביתו, וכך גם את כאן.
כך אנחנו יכולים להעלות צילומים זיכרונות וסיפורים, לשתף אחרים והכל נשאר ברשת לתמיד.
תמצאי כוחות ואור ממשפחתך ונכדיך.
כמה מרגש הסיפור
וכמה כואב אובדן אדם ביחוד
ילדה קטנה שלא ראתה חיים מספיק.