היו זמנים אותם אני זוכר

החזקתי מעמד והגעתיהשנה

לגיל המכובד של 81 שנה

נולדתי לפני מלחמת העולם השנייה

עוד לפני שחלמנו להקים מדינה

לפני הטלביזיה, הפקס והגלולה

בטרם המציאו את האנטיביוטיקה

עוד בטרם חשבו על עדשות המגע

לפני מדיח הכלים והסדינים החשמליים

לפני השרת והמחשבים האישיים,

לפני המזון הקפוא וצילומי המסמכים

לפני הטלפונים האלחוטיים והניידים.

לפני ששברו את מהירות הקול וגשם מהעננים

שהאדם צעד על הירח ונגע בכוכבים.

נולדתי לפני שמונים ואחת שנה

ומאז, הכל בעולם השתנה

מעבד תמלילים לא היה

בקושי המציאו את מכונת הכתיבה

והעתקים עשינו עם נייר פחם להעתקה.

שיחקנו "סוס ארוך" "חבל" "אמת וחובה"

בערבי שישי ריקודי עם רקדנו בתנועה

ובחופשות יצאנו למחנות עבודה,

לבנות היה חלק שווה בעשייה,

וזה היה עוד לפני שחרור האישה

נשאנו תחילה ורק אחר כך חיינו ביחד

אמצעי מניעה לא היו, עשינו זאת בפחד

בשעות הפנאי קראנו ספרים,

טלביזיה לא הייתה, נפגשנו עם חברים

אהבנו את הטבע ועשינו טיולים

באופניים שלנו או במכוניות של אחרים.

מכונת כביסה הייתה אגדה,

מיקרוגל לא היה לחימום ארוחה,

מקרר עבד על קרח, מקפיא לא היה,

וקניות עשינו בצרכניה.

קניון היה ואדי עמוק ומרשים

רשת שמשה מגן נגד יתושים,

ארונות שמשו לאחסון איש מהם לא יצא,

שפנפנות היו חיות קטנות שאכלו גזר וחסה,

לא לשידור נועדה אז הצלחת אלא לאכילה.

נולדתי לפני שמונים ואחת שנה

וראו, כל העולם השתנה

וכן, לי מובנת וברורה המסקנה,

הדרך עוד ארוכה ועוד רבה המלאכה,

עדיין לא גמרתי לחתן את כולם,

לא גמרנו להביא נכדים ונינים לעולם

התיאבון גדול והחלום לא תם,

כך שאסור להתייאש, העסק טרם הושלם.

בעולם יש מקומות יפים ומרתקים

שאליהם טרם הגעתי ולי הם מחכים,

ואני בטוח כי אגיע באחד הימים,

אמנם קצת שיבה זרקה בשערינו

אבל אנו בכלל לא השתנינו,

ובכלל לא מבין איך הגיל התלבש עלינו,

נכון, מדי פעם מישהו, משהו שוכחים

וגם המשקפיים לא תמיד עוזרים.

אבל רכשנו נכס בלעדי - ניסיון החיים,

אז אמרו לי חברים יקרים

נכון שיש חיים אחרי השמונים

אז הרימו כוסית לבריאות

ולעוד הרבה הרבה שנים של מעשים