פרשת האזינו

פרשת האזינו מחברת בין השמים לארץ משה עומד על הר נבו ונואם נאום אחרון בו הוא ממשיך את הרעיון של  הפרשה הקודמת וילך.

"וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל."

וכעת משה בא אל בני ישראל ושר להם את השירה הזאת:

א הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי

אחת המחשבות היא ההקבלה בה משה אומר את שירת האזינו לפני הכניסה לארץ ישראל לבין אנו החברים כאן המאזינים אחד למשנהו טרם יבוא היום הקדוש הזה יום הכיפורים .

פרשת האזינו נקראת בבית הכנסת השבת שובה שלפני יום הכיפורים.

היא קושרת בין העם לשמים והארץ, בין הרוח לנפש ועבודת האדמה, האדם נועד לעבוד את האדמה כי ממנה בא מזונו בלעדי האדם היתה האדמה נותרת פרא ושממה, והאדם הוא יצירת השמים.

אולם לא רק עבודת אדמה כי גם חיי הרוח והנפש, גם עבודת ה' וגם חיי תרבות.

הארץ מלאה באנשים רעים נחשים מנסים לפתות אותך על מנת לעקוץ ברגע המתאים, פרשת האזינו מזכירה את הנחשים האלו:" לג חֲמַת תַּנִּינִם, יֵינָם;  וְרֹאשׁ פְּתָנִים, אַכְזָר"  הנחש הוא אויבו של האדם מבריאתו , הבה נקווה שביום מהימים יפגע  בו האל וירוצץ ראשו, שנאמר " "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם" (ישעיהו כ"ז א)
 

ועכשיו לענין הצום
לי לא משנה בכלל מי צם ומי לא, אני גם לא אוהב את השאלה הזו בעבודה " איך היה הצום"
איך שלא יהיה אנחנו יהודים והיום הזה על כל המשמעויות שלו מזיז איזה רטט של כבוד

מי ייתן ונמשיך להאזין האחד לשני ולא נחטא בלשוננו
האחד כלפי השני.

מי ייתן ונמשיך את השירה

שבת שלום

וגמר חתימה טובה

דברים פרק לב

א הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי. 
ב יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי,  תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, 
כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא,  וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב. 
ג כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא:  הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ. 
ד הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ,  כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט: 
אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל,  צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. 
ה שִׁחֵת לוֹ לֹא, בָּנָיו מוּמָם:  דּוֹר עִקֵּשׁ, וּפְתַלְתֹּל. 
ו הַ לְיְהוָה, תִּגְמְלוּ-זֹאת--  עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם: 
הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ,   הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ. 
ז זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר;  שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ. 
ח בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם,  בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם; 
יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים,  לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. 
ט כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ:  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. 
י יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר,  וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן; 
יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ--  יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. 
יא כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף;  יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ. 
יב יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ;  וְאֵין עִמּוֹ, אֵל נֵכָר. 
יג יַרְכִּבֵהוּ עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ,  וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי; 
וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,  וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר. 
יד חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן,  עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים 
בְּנֵי-בָשָׁן וְעַתּוּדִים,  עִם-חֵלֶב, כִּלְיוֹת חִטָּה; 
וְדַם-עֵנָב, תִּשְׁתֶּה-חָמֶר.  טו וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, 
שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ;  וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ, 
וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ.  טז יַקְנִאֻהוּ, בְּזָרִים; 
בְּתוֹעֵבֹת, יַכְעִיסֻהוּ.  יז יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ-- 
אֱלֹהִים, לֹא יְדָעוּם;  חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ
לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם.  יח צוּר יְלָדְךָ, תֶּשִׁי; 
וַתִּשְׁכַּח, אֵל מְחֹלְלֶךָ.  יט וַיַּרְא יְהוָה, וַיִּנְאָץ, 
מִכַּעַס בָּנָיו, וּבְנֹתָיו.  כ וַיֹּאמֶר, אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם-- 
אֶרְאֶה, מָה אַחֲרִיתָם:  כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה, 
בָּנִים לֹא-אֵמֻן בָּם.  כא הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל, 
כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם;  וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם, 
בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם.  כב כִּי-אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי, 
וַתִּיקַד עַד-שְׁאוֹל תַּחְתִּית;  וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ, 
וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים.  כג אַסְפֶּה עָלֵימוֹ, רָעוֹת; 
חִצַּי, אֲכַלֶּה-בָּם.  כד מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף, 
וְקֶטֶב מְרִירִי;  וְשֶׁן-בְּהֵמֹת, אֲשַׁלַּח-בָּם, 
עִם-חֲמַת, זֹחֲלֵי עָפָר.  כה מִחוּץ, תְּשַׁכֶּל-חֶרֶב, וּמֵחֲדָרִים, אֵימָה; גַּם-בָּחוּר, 
גַּם-בְּתוּלָה--יוֹנֵק, עִם-אִישׁ שֵׂיבָה.  כו אָמַרְתִּי, אַפְאֵיהֶם; 
אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ, זִכְרָם.  כז לוּלֵי, כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר-- 
פֶּן-יְנַכְּרוּ, צָרֵימוֹ:  פֶּן-יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה, 
וְלֹא יְהוָה פָּעַל כָּל-זֹאת.  כח כִּי-גוֹי אֹבַד עֵצוֹת, הֵמָּה; 
וְאֵין בָּהֶם, תְּבוּנָה.  כט לוּ חָכְמוּ, יַשְׂכִּילוּ זֹאת; 
יָבִינוּ, לְאַחֲרִיתָם.  ל אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד, אֶלֶף, 
וּשְׁנַיִם, יָנִיסוּ רְבָבָה:  אִם-לֹא כִּי-צוּרָם מְכָרָם, 
וַיהוָה הִסְגִּירָם.  לא כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ, צוּרָם; 
וְאֹיְבֵינוּ, פְּלִילִים.  לב כִּי-מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם, 
וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה:  עֲנָבֵמוֹ, עִנְּבֵי-רוֹשׁ-- 
אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת, לָמוֹ.  לג חֲמַת תַּנִּינִם, יֵינָם; 
וְרֹאשׁ פְּתָנִים, אַכְזָר.  לד הֲלֹא-הוּא, כָּמֻס עִמָּדִי; 
חָתוּם, בְּאוֹצְרֹתָי.  לה לִי נָקָם וְשִׁלֵּם, 
לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם:  כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם, 
וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ.  לו כִּי-יָדִין יְהוָה עַמּוֹ, 
וְעַל-עֲבָדָיו יִתְנֶחָם:  כִּי יִרְאֶה כִּי-אָזְלַת יָד, 
וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב.  לז וְאָמַר, אֵי אֱלֹהֵימוֹ-- 
צוּר, חָסָיוּ בוֹ.  לח אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ, 
יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם;  יָקוּמוּ, וְיַעְזְרֻכֶם-- 
יְהִי עֲלֵיכֶם, סִתְרָה.  לט רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, 
וְאֵין אֱלֹהִים, עִמָּדִי:  אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, 
מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא,  וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל. 
מ כִּי-אֶשָּׂא אֶל-שָׁמַיִם, יָדִי;  וְאָמַרְתִּי, חַי אָנֹכִי לְעֹלָם. 
מא אִם-שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי,  וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי; 
אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי,  וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם. 
מב אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם,  וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר; 
מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה,  מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב. 
מג הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ,  כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם; 
וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו,  וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. 
 

מד וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזֹּאת--בְּאָזְנֵי הָעָם:  הוּא, וְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן.