בוקר יום...

בוקר יום.

לחברים היקרים. שיר להנאת כולנו. 

פוקח עיני מבקש לדעת מי אני?
לא זוכר....
זוכר! גוזל אני, בקן חמים.
ניזון מחלב הבא מאהבה...

אביב...
פלומה התחלפה בנוצה.
נוצה בכנף....
קיץ... סתו... חלף...
מן הקן החם נפלתי...
פרפרתי בכנפיי,
והנה נבלמה נפילתי...
המראתי מעלה, מעל העננים,
אל השמש החמה...
זרמי אויר נשאוני...
איבדתי דרכי לקן, חזרה, 

ולא ידעתי איזה עוף אני?

מרחקים, גמעתי...
סכנות ניקרו בדרכי, נסקתי,
לא נחתי...

התחפשתי לעיט הברחתי יונים...

אך לא התאים לי,
שבתי לדמותי, בלי שאדע
מי אני?

נוצותי גוון החליפו.
מנדודי עייפתי.
מגבהים הנמכתי.

אגם כחול ראיתי.
על פלגי מים נחתתי.
שטתי במים שקטים.

מעבר לגומא, עוף כמוני פגשתי.
'דומים אנו', אמרתי.
'איזה עופות אנחנו, שאלתי?

ברבורה אני, ענתה היא,
תוהה לשאלתי...
ענוגות, כנפיה, פרשה, היא.

'ואתה ברבור כמובן'. 
'ברבורים אנו', צחקה...
'ברבור אנוכי'! שיניתי אחריה.

ערפילים נמוגו, שחר חדש הפציע, 
וידעתי מי אני...

באגם כחול, בין קני הגומא
אהבתיה...
כנף אל כנף, צהלנו, יחדיו המראנו,
אל האור, אל המחר...