שני ידידים
היו היו שני ידידים, במשך השנים התרחקו זה מזה, האחד עלה לגדולה, התעשר וקנה שדות וכרמים, ואילו השני נשאר עני מרוד. יום אחד פגש העני את ידידו שהתעשר אך העשיר לא בירך אותו לשלום. פעמים נוספות ורבות פגש העשיר את העני אך זה התעלם ממנו. באחד הימים חלה העשיר ונשאר בבית לבדו, עמד ליד החלון וראה את ידידו העני וקרא אליו: מה שלומך ידידי? אולי תעלה אלי לכוס קפה? השתומם העני על החהביבות של העשיר, אך עלה איליו. כשישב העני ליד החולה, הבין מדוע הזמיון אותו, אמר העני לעשיר, : ידידי, הבט דרך שמשת החלון , מה אתה רואה? המון אנשים, נשים וטף עוברים ברחוב. ועכשיו , מה אתה רואה? שאל העני ואחז ראי בידו, רק את עצמי, אני רואה, השיב העשיר. כך, אמר העני, כאשר הזכוכית מצופה כסף האדם רואה רק את עצמו, הבין העשיר את כוונת העני והתבייש . אך מאותו ימם שינה את מנהגיו.
שלך
טובה
הכסף לא יענה את הכל. כשאדם חולה ובודד הוא צריך את ידידיו לצידו גם אם הם לא עשירים כמוהו
אומנם לא אני כותבת אותם.אך אני מאמינה שהרוב מתחברים לסוג כזה של סיפורים ונהנים יחד איתי.ושוב תודה על תגובותיכם לסיפורים.