לאחר שנפרדים ועולים המחשבות .....
נגעת לי בלב רמסת אותו זה מה שעשית בחיים שלי מהרגע הראשון שנכנסת בהם.
נגעת בי בהכל..
נגעת לי בלב
רמסת אותו
נגעת ברגשות שלי חמדת אותן..
נגעת בי במקומות האפלים שבי שאפילו אני לא ידעתי שהם קיימים בי
גילוי עצמי זה בדיוק מה שאת נותנ/ת לי להרגיש..
לא תיארתי לי שאני מסוגל/ת להעניק את כל האהבה הזאת שרציתי להעניק לך..
לא תיארתי לי שישנה אישה/גבר שתגרום או יגרום לי לחוש לכזאת תשוקה כמו שאת/ה גרמת לי לחוש.
ואני שתמיד אמרתי שטרם נולדה האישה /הגבר שתשנה אותי באת והראת לי את ההפך השתנתי בגללך..
ובאחד השיחות הראשונות שלנו סיפרת לי .. איך וכמה את יודע/ת לאהוב
סיפרת לי איך את/ה רואה את הגבר/אישה שלך. סיפרת על כל החלומות שלך.
את יודע/ת ..
רציתי להיות זה/זאת שיאיר או תאיר לך את העתיד
זה/זאת שיגשים או תגשים לך את החלומות,
רציתי להיות זה/זאת שתחבק/י להיות זה שתאהב/י..
לעזאזל איתך !!
לעזאזל למה גרמת לי להתאהב בך ככה,
רציתי להיות הגבר/האישה שלך..
והלב שלי נשבר
ואת/ה דוהה מטושטש/ת
והעולם שלי הולך ונעלם.
ובלעדייך .. לא רוצה להיות כאן לא רוצה להיות קיים/ת..
ושהמסכה מהפנים יורדת רואים את כל האמת..
העתק הדבק
סייר תמונות
יום מבורך.
הוצאת ממני את מילותי מעומק ליבי.
הייתי מוחק 3 שורות וכל היתר כאילו כתבתי בעצמי.
בהכירי את הנפשות הפועלות אני יכול להביע אמפטיה.
אבל מעבר לכך בהתייחס לעצמי בלבד אני מאמץ את כל הטקסט כלשונו.
(למעט 3 שורות).
נותר רק להסתכל קדימה, וכפי שכתבתי פעם: לכוון את הוויז ליעד חדש.
ולציבור הקוראים, גילוי נאות והבהרה:
מדובר בנפשות אחרות אשר לא הוזכרו כאן ואין שום קשר ביני לבין ניצה.
אולי תכתוב לי מה הן השורות שהייתמוחק.
לו רק בשביל הסקרנות של החתול.
והוויז שלי מזמן כבר בפעלה אמממהההה
משום מה לא מגיע ליעד ......
הוייז זקוק ליעד מוגדר כדי להגיע. היש כזה? והאם הוא פנוי?
ואשר לשורות - זה בפרטי.
שאי אפשר להתחיל בנסיעה היות ואין קליטה .....
מרגש,כואב,וכל כך אמיתי.בדוק היום נסעתי עם בתי ליום כיף(בת 45)ודיברנו על אהבה.עברנו ברחוב ששם היה גר אדם שלהיות בלעדיו ארבעה ימים היה כמו לאבד אבר מהגוף.כשהוא ניפטר(לא חיינו באותו הבית)חשבתי מה שאת כתבת כאן.
כשהייתי עוברת ברחוב שלו,היו תוקפים אותי כאבי בטן,פיסית.עברו שש שנים.כל ההתרגשות שהיתה לי וגם הכאב הנ"ל,נעלמו כלא היו.ואני הייתי בוכה להיות איתו.מתרגשת אפילו ממכונית דומה לשלו שהיתה עוברת בכביש.
ביום שעמדנולהיפגש,הוא לא הגיע.טילפנתי ובנו ענה לי"איפה אבא"?שאלתי"אבא איננו"ענה לי.אז מתי יחזור?שאלתי.זהו לעולמים לא. .אבא ניפטר.
מעניין שהייתי בטוחה שאם יקרה דבר כזה אתפרץ בבכי.קרה ההפך.מאז לא יוצא לי בכי.אבל אני גם לא עצובה כבר.
הטבע מתעלל בנו. יצר בנו רגשות שאינן ניתנות לשליטה מתוך חשיבה שכך יחבר בין זכר לנקבה ולאו דוקא רק עם בני אדם. הוא לא לקח בחשבון שיהיו כאלה שינצלו את הרגשות ו ואת המשיכה שאנו מכנים בשם אהבה ומשתמשים בהם ככלי משחק. כמה נפשות שבורות השאירו בדרך? את זה הטבע לא צפה. .
ועוד משהו. רגש גם אם הוא כואב , נושך והורס , הוא גם יפה.
קראתי את תגובתך ואכן להזכר במקומות שפתאום את מגיעה לשם ונזכרת שהיית שמה עם הבן/בת זוג זה עושה את הקווץ'
אכן היום בלי להכליל הזוגיות והאהבה נעשו "לא יפים" בלשון המעטה.
קראתי וכמה את צודקת בתגבתך.
אכן אין יותר שלם מלב שבור .
להזכר בעבר וליישם בהווה זה המתכון .